הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
כתוב לנו

מתי מגיע הזמן להפסיק להיות נחמדים

מתי מגיע הזמן להפסיק להיות נחמדים

לחנה ויסברג יש את התשובה

 דוא"ל

האם יש זמן שבו מגיע הרגע להגיד: "די! מספיק לי להיות מר נחמד!"

לפני שאתם משיבים חישבו לרגע. זו אינה שאלה קלה: מהי התכונה שאתה מבקש להנחיל לילדך –להיות אדם נחמד או להיות אדם מצליח?

מן הסתם כשתרצו לענות, תתמהו אם בכלל שתי התכונות האלה סותרות זו את זו?

אנו מגדירים אדם נחמד כמישהו שאכפת לו מאחרים והוא קשוב לרגשותיהם. כולנו פגשנו בני אדם מסוג זה. אלו הבלתי-אנוכיים, שמבטם מפליג אל מעבר לרצונותיהם שלהם, המקדימים את צורכי הזולת לצרכיהם שלהם. אלו האנשים שאנו אוהבים שיהיו סביבנו.

לעומת זאת, המצליחנים הם מי שמתעקשים להבטיח שיעדיהם האישיים יבואו על סיפוקם, בלי להתייחס לצרכיהם, לרצונותיהם או לדעותיהם של אחרים. כולנו פגשנו את הטיפוסים האלה, שבלי נקיפות מצפון או רגשות אשם דורסים כל מי שעומד בדרכם, הכול כדי לטפס על הקריירה המהוללת שלהם או בשלבי הסולם החברתי. אלו הטיפוסים שאנו מנסים להימנע מהם, ובכל מחיר. אבל דומה שדווקא הם שתמיד משיגים את מבוקשם.

אז האם יכולים שתי התכונות האלה לדור בכפיפה אחת?

אידאלית, אנו רוצים ללמד את ילדינו לנהוג בהתחשבות עם נקודות המבט של זולתם. אנו רוצים ללמד אותם לשתף בצעצועיהם, לוותר על הזמן הקצוב להם על הנדנדה בגן המשחקים, לכבד מהחטיפים שבשקית שלהם. ואנו רוצים גם להציג את עצמנו בפניהם כבני אדם המתחשבים בזולתם, המוכנים ברצון לפנות מקום לקשיש ולנכה, השמים בנדיבות-לב כמה מטבעות ביד המושטת של קבצן חסר בית, והמשתתפים בוועד ההורים של השכונה. אנו מעריכים נימוסי דיבור והימנעות מביקורתיות. עד... כלומר עד שיש לנו היתקלות עם מישהו שמנצל לרעה את טוב לבנו בלי לחשוב פעמיים.

האם הייתם אי פעם במצב שבו הזנחת את עצמך (או את משפחתך) מתוך שנענית לגחמותיו של הדוד בני, המרבה בהמולה, הדודנית עידית, הביקורתית, או השכנה נירה, האגואיסטית? האם אתה אדם מתחשב – או אולי סתם פרייר כשאתה משחק את תפקיד "מר 'כן, אדוני!'" לנוכח דעותיו של הבוס שלך או למרות שאתה מכיר את המוזרויות התובעניות של חברך לעבודה?

לפעמים התשובה הטובה ביותר היא דווקא התנהגות לא-נחמדה במובהק. חז"ל מייעצים לנו ברוב שכל: "עם נבר תתברר" בשביל להגיע רחוק יותר, ייתכן שהתשובה הנכונה תהיה לנהוג בערמה – או ביהירות או באנוכיות או בתקיפות – עם אדם שמבין רק את השפה השלילית הזאת. כשאתה שוהה עם בני אדם שאינם יכולים לראות מעבר למעגל הקטן של האגו שלהם, שאל את עצמך אם הגישה הנכונה היא להיות נחמד, או שגישה מחמירה יותר תשיג בסופו של דבר תוצאה טובה רב יותר?

היכן עובר הגבול?

אולי התשובה היא בבחינת המניעים שלנו.

שאל את עצמך למה אתה מבקש להיות נחמד? האם אתה מאמין שזו הדרך הנכונה להתייחס לחיים? או שאתה פשוט רוצה שיחשבו עליך שאתה אדם נחמד? האם אתה מאמין בכנות שהילד שלך צריך לשתף את חבריו בנדנדה שהוא אוהב בגן המשחקים, או שמדובר בפחד שמא יתייגו אותו כילד נדחף ודוחף, חסר נימוסים? למה אתה מוכן לשמש כחותמת גומי כדי לתת אישור לחברך או לשותפך לעבודה? האם אתה עושה זאת כי אתה מסכים עם מה שהם עושים או כי אתה מסרב להיראות לא-נחמד? למה אתה מציע לאחרים ברוחב לב את זמנך ואת האנרגייה שלך, האם אתה רוצה שיחשבו שאתה חביב, או שאתה מאמין בכנות בעיקרון שאתה פועל לפיו?

אולי המפתח להבנת העניין הוא לפתח את כוחך הפנימי.

הבה ננחיל לילדינו – ונדגים זאת בעצמנו – את עמוד השדרה הנחוץ לעמידה יציבה, בין שמשמעות הדבר שישי לך האומץ לפעול בטוב לב וברגישות (ובכל מקרה, הן צריכות תמיד להיות ברירת המחדל של הפעולה שלנו) או – אם הדבר נחוץ כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר – להטיח עלבון בתככנים ערמומיים מהסוג שיכולים להבין רק את השפה הזאת.

אחדים מהאנשים העסוקים בעצמם ביותר אמנם נראים חזקים מבחוץ, אבל הם חלשים בתוכם פנימה, ואין להם שום כושר להתגבר על נטיותיהם וגחמותיהם.

וכמה מהאנשים הנחמדים והחביבים ביותר נראים חלשים כלפי חוץ, אבל למעשה הם נחושים כפלדה בתוכם, ותמיד יעשהו את הדבר הנכון, בין שמשמעותו להגיד "כן" מתוק וסתגלן (ברוב המקרים) או "לא" בלתי נחמד ונוקשה.

לא כי הם חוששים ממה שיגידו עליהם האחרים, אלא כי חשוב להם איך רואה אותם בורא עולם.

ומה דעתך שלך על כל זה? מתי מגיע הזמן להפסיק להיות נחמד?

חנה ויסברג
גב' חנה וייסברג מנהלת סמינר בטורונטו, קנדה ומרצה אודות נושאים הקשורים באישה היהודייה, ברחבי תבל. היא כותבת קבועה עבור chabad.org.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
1000 תווים נשארו
שלח לי דוא"ל כאשר קוראים נוספים יגיבו לכתבה זו.
סדר לפי:
תגובות (6)
26 ספטמבר 2008
אתם כולכם טועים
זה שיותר קל להיות רע לא אומר שהרוע שולט.
למי שכתבה שהייתה נחמדה כל חייה ואז ירקו לה בפנים:
לכל דבר יש סיבה לרוב כנראה היה משהו שאת עשית כיוון שאי אפשר להיות נחמדים לכולם תמיד זה יהיה מנוגד.
וסיבה שניה אני מבין אותך כי גם אלי מישהי הייתה מאוד נחמדה תמיד וגמאני איך לאמר ירקתי לה בפרצוץ.
אני לא יודע מאיזה סיבה עשיתי את זה מה שבטוח זה לא בגלל רוע כי אני אוהב אותה עד היום.
צריך למצוא איזון בין הטוב לרע את זה כל אדם יעשה בעצמו.

תודה על ההקשבה והקריאה.
טל
ישראל
22 ספטמבר 2008
לאביעד
המסקנה שהעולם מעריץ את הרוע היא לא של חנה ויסברג, אלא שלי עצמי.

הלוואי והייתי מגיעה למסקנה אחרת, אבל ניסיונותי החוזרים ונשנים הביאו אותי למסקנה עגומה זו.

ועדיין, אני לא מרשעת - מי שלא נולד כזה כנראה לעולם כבר לא יהיה כזה.

פשוט, למדתי שלפעמים להגיד "לא" - זה כורח המציאות!

שיהיה לך רק טוב! ( :
XXX
ת"א
22 ספטמבר 2008
לכותב מעליי - אני חושב שלא הבנת את נקודת המאמר...
אני לא חושבת שחנה ויסברג חושבת שעלינו להיות רשעים... קרא שוב!
אביעד
21 ספטמבר 2008
מי שנחמד לאחרים אוכל אותה!
כל חיי הייתי טובה לאחרים, עזרתי היכן שרק יכלתי, ובתמורה כמעט כל האנשים שעזרתי להם ירקו לי בפרצוף, במיוחד כשעברתי משברים.

אז לא עוד!!!

העולם מעריץ את הרוע, ואם אתה לא רוצה להירמס - אז ברומא אתה חייב להתנהג כרומאי!
XXX
ת"א, ישראל
23 אוגוסט 2008
נועם
גם אני נוהגת כך תמיד ב"אובר" נחמדות ונתינה לסביבה,ומצאתי שאנשים רק מנצלים אותי פעם אחר פעם ובסוף גם יורקים עליך מאחור...לא יודעת מהי בעצם הדרך הנכונה,,,קשה לדעת מי באמת זקוק לעזרתך ומי סתם מנסה לנצל אותך,,בסופו של ענין אנחנו (כמעט כולנו)חושבים אך ורק על עצמנו,אז אולי באמת כדי שנתמקד בעצמנו במשפחה הקרובה בילדים בהורים..
נועם
chabadthailand.co.il
18 אוגוסט 2008
הרעיון לכתבה טוב, אך חסר משהו
נהגתי בנחמדות כל חיי, כי חשבתי שזה מה שבורא עולם רוצה ממני וויתרתי וויתרתי וותירתי, עד שהבנתי שטעיתי כל חיי.
בורא עולם לא רוצה שאוותר על עצמי ועל עצמיותי.
הכתבה טובה, אבל מפספסת לגבי אלו שפועלים מתוך מחשבה שזה רצון בורא עולם וממשיכים להתחשב באחרים על חשבון עצמם .
אם היתה כוונה כזאת במאמר היא לא היתה מדוייקת וחד משמעית מספיק.
לו היה מי שיסביר לי שלא חשוב רק להתחשב באחרים שחשוב לא פחות להתחשב בעצמי, חיי היו טובים יותר וגם נכונים וצדיקים יותר.
לצערי לא היה מי שילמד, עד שחליתי.
למה לא מלמדים את זה בבית הספר אלא רק שמים דגש על התחשבות באחרים?
אמנם רוב האנשים חושבים על עצמם קודם, אבל מה עם המיעוט הטועה?
לא חשוב