כתוב לנו

בגלל שהיא שלי

בגלל שהיא שלי

מדוע אנחנו אוהבים את הילדים שלנו?

 דוא"ל

בקושי שבוע חלף מאז נכנסה שרה לחיי. קשה להאמין איך העולם שלי השתנה בצורה דרמטית בתקופה קצרה כל כך.

מדהים כיצד החבילה הזעירה הזאת – אדם ששוקל פחות מארבעה קילוגרמים – נוכחותה מורגשת בצורה כל כך חזקה לכל אורך היום והלילה שלי. כל חדר בביתנו השתנה כדי להתאים לצרכיה. שולחן הכתיבה בסלון הפך לשולחן החתלה. העריסה שלה, העגלה שלה, הטרמפולינה ושאר אבזרי תינוקות הפכו למרכיב הדומיננטי בעיצוב הפנים של הבית שלנו. שעה אחר שעה חולפות בהחזקתה, בהרגעתה, בהחלפת חיתולים וכמובן, בהאכלתה לכל אורך היממה, מסביב לשעון.

זוהי מערכת יחסים המתאפיינת בעיקר בתן-וקח, כלומר אני נותנת והיא לוקחת. היא עדיין לא מחייכת – ייקח לה עוד כמה שבועות לחייך אליי, לגרגר בשמחה או להשיב לי באיזה צליל. רוב הזמן עיניה סגורות חזק ובקושי מכירות אותי כשהן נפקחות. היא בעיקר ישנה, אוכלת, בוכה וזקוקה לטיפול בלתי פוסק.

אבל אין דבר שמביא לי יותר סיפוק מלהחזיק בחמשת האצבעות המושלמות של התינוקת שלי או מללטף את לחייה החלקות כצמר גפן, כשראשה שעון על כתפי.

אני גם לא היחידה במשפחתנו שמרגישה ככה. כל אחד מילדיי אמר, כל אחד בדרכו, כמה הוא אוהב את התינוקת "שלו". כמה האחות התינוקת "שלו" חמודה, רכה ומושלמת – למרות העובדה שהיא לוקחת מהם הרבה מזמנה של אמם ומתשומת לבה.

יום אחד שהיה מתיש במיוחד ולילה קשה, בעלי – שצפה בי מערסלת את שרה-לאה ושרה לה בפעם המי-יודע-כמה – אמר לי, "לא יאומן כמה אהבה שאם מסוגלת להעניק לילדה. תראי מה עברת בשבילה – הריון, צירים, לידה ולאחר מכן הבכי האינסופי שלה כשאת מטפלת בה בעוד גופך שלך דואב וזקוק להחלמה. ובכל זאת, את מחזיקה אותה בהערצה רבה כל כך!".

אבל אלה הם האהבה והקשר שכל אם חשה לרך הנולד שלה. זו אהבה פשוט כי היא שלי, למרות העובדה שהיא לא נותנת לי כלום בחזרה.

למעשה, הקשר הזה חזק כל כך דווקא משום שהיא לא יכולה לתת כלום בחזרה.

כמו כל הורה, אני אוהבת כל אחד ואחת מילדיי אהבה ללא תנאי. אבל כשהם גדלים והקשר בינינו מעמיק, האהבה המקורית, הטהורה וחסרת התנאים כבר אינה מובנת מאליה כפי שהייתה. הקשר הזה שוקע בתוך כל מה שהילד שלי נותן לי חזרה – הנחת, החיוכים המקסימים והחיבוקים, האמירות החכמות, החיבה והידידות. ככל שילדיי גדלים ומתבגרים, כך אני לא רק אוהבת אותם, אלא גם מחבבת אותם – בזכות האישיות הייחודית והמיוחדת של כל אחד ואחת מהם, הבאה יותר ויותר לביטוי ככל שהם גדלים ומתפתחים.

אבל התינוקת שלי שרה-לאה, שאין לה דבר להעניק לי, היא דוגמא לעומק של הקשר הפשוט. אהבה טהורה שנגזרת כולה מן העובדה שהיא שלי.

עולה בדעתי רק דבר אחד שדומה לאהבה הזאת. זוהי אהבה שדומה לאהבה העמוקה וחסרת התנאים שבין אלוקים לבינינו.

היא כמו הקשר העמוק עם אלוקים שעליו דיברו גדולי החסידות: הקשר שמקבל את השראתו מן האדם הפשוט, ה"לא כריזמטי" מבחינה רוחנית, אשר שלא כמו הצדיקים המפותחים מבחינה רוחנית, לא נותן שום דבר בחזרה.

כמו אהבת אם לתינוקה, הרי זרימה חזקה זו של אהבה מאלוקים אל כולנו אינה משהו שניתן הודות למעלותינו או לכישרונותינו, ואף לא בגלל המרץ הרוחני שלנו, תכונותינו החיוביות או בגלל איזו "נחת" שאנו גורמים לאלוקים.

זוהי אהבה שהוא אוהבנו פשוט מפני שאנו שייכים לו, ואך ורק בשל כך.

חנה ויסברג
גב' חנה וייסברג מנהלת סמינר בטורונטו, קנדה ומרצה אודות נושאים הקשורים באישה היהודייה, ברחבי תבל. היא כותבת קבועה עבור chabad.org.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
הוסיפו תגובה
1000 תווים נשארו