הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
כתוב לנו

רבי ישראל ברונא

רבי ישראל ברונא

מחבר ספרים נודע שישב בכלא בשל עלילת דם זדונית

 דוא"ל
מתוך ספר התשובות של רבי ישראל ברונא
מתוך ספר התשובות של רבי ישראל ברונא

המאמר הבא, המוקדש לחייו ויצירתו של רבי ישראל בר חיים ברונא, משמש בעת ובעונה אחת גם תיאור לחיים היהודיים שהתנהלו לפני למעלה מחמש מאות שנה, במדינות אירופה השנות. היו אלה חיים קשים מלאי רדיפות, גזירות ועלילות חסרות-שחר, כפי שנראה כשנסקור את קורות חייו של רבי ישראל ברונא.

השם "ברונא", בא משם העיר ברונא (או ברין), עיר הבירה של מורביה, שלאחר מלחמת העולם הראשונה נבלעה במדינה החדשה צ'כוסלובקיה. הייתה זו עיר עתיקה מאוד ויהודים ישבו בה עוד מימי קדם. לפי מקורות היסטוריים ניתן להוכיח כי כבר לפני שבע מאות שנה, הייתה קהילה יהודית מאד גדולה בברונא והקהילה עוד גדלה והתרחבה עד תקופת רבי ישראל, שנולד בעיר ובמשך השנים נהיה לרבה הראשי.

בשנת 1454 למניינם, גורשו היהודים מהעיר ובמשך מאות שנים נאסרה עליהם הישיבה בעיר. גם כשקיבלו רשות להשתתף בירידם שנערכו בעיר, היה אסור היה להם ללון בה והם נאלצו לצאת מן העיר לפני השקיעה. רק כעבור 350 שנה בוטל האיסור והיהודים שוב החלו להתיישב בברונא 11 אלף יהודים שהקימו חיש מהר קהילה מאורגנת וחזקה. כאשר הנאצים כבשו את צ'כוסלובקיה, בשנת 1939, הם ניכנסו לבורנא ו"חגגו" את ניצחונם בהצתת אחד מבתי הכנסת היהודיים, כדרכם בכל מקום ומקום. מאליו מובן, כי כל החיים היהודיים נחנקו במשך שנות הכיבוש הנאצי ויהודי ברונא הובלו, יחד עם אחיהם, לתאי הגזים. כיום נמצאים בברונא לא יותר מחמש מאות יהודים.

בעיר זו נולד לפני למעלה מחמש מאות שנה רבי ישראל בר חיים ברונא. הוא למד תורה אצל שני גאוני דורו: רבי יעקב וויל, מארפורט ורבי ישראל יסרליין, מנוישטט, שליד וינה. הוא גם הוסמך על-ידי רבותיו לרבנות ונבחר על-ידי קהילת עיר מולדתו כרב ראשי.

בו 50 היה, רבי ישראל, כאשר גורשו יהודי ברונא, כאמור. גם הוא נאלץ ליטול לידיו את מקל הנדודים ועבר מעיר לעיר בתורו אחר מקום מקלט. הוא עבר גם את פראג ולבסוף הגיע לרגנסבורג (ראטיסבון), עירו של רבי יהודה החסיד, מחבר ספר החסידים. קהילה עתיקה זו, שהייתה מלאה חכמים וסופרים והחזיקה ישיבה מפורסמת, בחרה ברבי ישראל כרב המקום. אולם הוא לא שבע נחת במשרתו החדשה והרמה. קפץ עליו רוגזו של הרב המקומי, הרב אנשל סגל – ששימש גם כראש הישיבה – שטען כי כס הרבנות ברגנסבורג מגיע לו. הקהילה נתחלקה לשני מחנות: תומכי רבי אנשל מצד אחד מול תומכי רבי ישראל מן הצד השני. פרצה מחלוקת והיא החריפה מיום ליום. בין חסידי רבי אנשל היו אנשים קנאים, שלא נרתעו אף מעלבונות אישיים במגמה לאלץ את רבי ישראל ברונא לנטוש את משרתו ולעזוב את העיר. פעם הם כתבו על כיסאו בבית הכנסת את המילה "אפיקורס", וכאשר דרש בבית-הכנסת הם היו נוהגים לצאת באופן הפגנתי, כדי להסב לו עגמת-נפש.

רבי ישראל ברונא, קיבל את ייסורי-הנפש בענווה גדולה. הוא לא השיב לחורפיו דבר ולאחר זמן, כאשר רבי אנשל סגל נפטר, נסתיימה המחלוקת וכל העיר קיבלה אותו לרב ולא היה איש שערער עוד על סמכותו.

רצה רבי ישראל ברונא לשבת בשלווה, אולם מן השמים גזרו אחרת. צרה חדשה התרגשה ובאה על ראשם של יהודי גרמניה. הקיסר פרידריך, חזר מרומא, כשהוא מעוטר בתואר חדש: מגן האימפריה הרומית-גרמנית. התוצאה הישירה של "הגנת" האימפריה הייתה, הטלת מס כבד בשיעור של שליש מרכושו האישי של כל יהודי לטובת אוצר המלוכה!

היהודים המסכנים פנו אל מושל רגנסבורג, שהיה בימים ההם הנסיך לודוויג מלאנדסברג. שליט מקומי זה ראה ביהודים, את רכושו הפרטי והוא ציוה על ראש העיר לא להניח לקיסר לשדוד את היהודים "שלו". אולם הקיסר לא וויתר על מקור הכנסה "נח" זה. הוא איים על היהודים הסרבנים בעונש כבד. ליתר תוקף הוא אסר את הרב הישיש. רבי ישראל ברונא, כדי לאלצו להכריז על חרם על כל היהודי, שלא ישלם את המס לקופת האוצר. כעבור 13 ימי מעצר, שוחרר הרב הישיש, אולם לא לזמן רב.

משומד יהודי האשים עתה את רבי ישראל, ברצח ילד נוצרי כדי להשתמש בדמו לאפית מצות. עלילות-דם מסוג זה לא היו נדירות בימים ההם, ואם כי מפיציהם לא האמינו בהן הרי שקל היה להסית את ההמון הנבער מדעת ולהביאו לידי חמת רצח נגד היהודים. הרב ישראל ברונא נעצר שוב והבישוף המקומי דרש לדונו למוות. למזלו של הרב, חשש ראש העיר מלפגוע בו, פן יעורר את חמת הקיסר שהיה מעונין בשלומו של הרב, אשר באמצעותו קיווה לגבות מהיהודים את המס שהשית עליהם. מצד שני, דרש ההמון המוסת, את דמו של הרב ובכדי להגן עליו מזעם האספסוף, כלאו, ראש העיר, בבית הסוהר העירוני.

בינתיים פנו היהודים אל הקיסר פרידריך ואל המלך ולאדיסלב, שליט בוהמיה. הם התחננו לשליטים, שיתערבו, בכדי להציל את חייו של הרב הישיש והחף מפשע. שני המלכים ידעו היטב כי עלילת הדם נטולת כל בסיס והם ציוו על ראש העיר של רגנסבור, לשחרר את הרב. הלה ידע, כי ברגע שישחררו יפול הרב ברונ, קרבן להמון המוסת ועל-כן המשיך להחזיקו בכלא. רק אחרי שהגיעה פקודה מלכותית מפורשת, נאלצו שלטונות העיר לגלות את האשם האמיתי ברצח הילד הנוצרי, כדי שיוכלו לשחרר את הרב מבלי שתהיה סכנה נשקפת לחייו.

למרבה הפלא, נתברר כי האשם היה המשומד הנס ווגל, שניסה בדרך זו לטפול אשמה על היהודים ורבם שהיו שנואים עליו בתכלית. הוא בעצמו רצח את הילד – והאשים בכך את הרב המקומי. המשומד הובא לביה"מ ונידון לעונש מוות, שבוצע אחרי שאושר ע"י הקיסר.

רק עכשו שוחרר רבי ישראל ברונא מהכלא, אחרי שהתחייב בכתב לא לדרוש פיצויים על הצער והעלבון שהסבו לו מעניו. בצאתו מהכלא היה רבי ישראל בן 74.

רבי ישראל האריך ימים אחרי הדברים האלה ונפטר ברגנסבורג בגיל 80 לחייו. כשהוא שימש ברבנות, קודם בברונא ואחר כך ברגנסבורג, הוא התפרסם כגאון גדול ורבני דורו הריצו אליו מכתבים ובהם שאלות הלכתיות בעניני דיומא. הוא השיב על השאלות ותשובותיו התקבלו בכל תפוצות ישראל באירופה.

זמן רב אחרי פטירתו, נשארו תשובותיו בכתב-יד מבלי שיזכו לראות את אור הדפוס. רק בשנת 1798 למניינם נדפסו לראשונה בסלוניקי לאחר מכם ב-1860, בשטטין. השאלות והתשובות משקפות את החיים היהודיים בימים ההם ועל-כן רב ערכם לא רק מבחינה הילכתית, אלא גם מנקודת מבטה של ההיסטוריה היהודית בת התקופה.

כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
1000 תווים נשארו
שלח לי דוא"ל כאשר קוראים נוספים יגיבו לכתבה זו.