כתוב לנו

עשה זאת, אתה יכול!

עשה זאת, אתה יכול!

פיתוח בטחון עצמי והתגברות על חרדות

 דוא"ל

איך מפתחים בטחון עצמי? איך מתגברים על פחד, עצבנות וחרדה?

מבלי להיכנס לעבודות מחקר רציניות בפסיכולוגיה (מה גם שאינני מוסמך לעשות זאת בין כה וכה), הבה נראה אם נוכל למצוא כיוון מחשבה כלשהו בפרשת השבוע, פרשת שמיני.

הכל היה מוכן לפתיחה הרשמית של עבודת הקודש במשכן. שבועות של הכנות הגיעו לסיומן. עתה היה תורו של אהרון לגשת למזבח ולהתחיל בעבודת הקודש. אך אהרון לא התלהב. הוא עדיין הרגיש תחושה של בושה בגלל חלקו במעשה העגל. לכן קרא לו משה ואמר לו: "קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך" (ויקרא ט', ז'). אהרון עשה זאת והשלים את כל המטלות הדרושות. אך מה אמר לו משה כדי לשכך את פחדיו? כל מה שאמר היה: "בוא ועשה את תפקידך". הוא מעולם לא טיפל בתחושת האשמה של אהרון. הוא לא סייע לו לשכך את הדאגות.

אולי משה אמר: בוא ותתחיל לבצע, ואז יירגעו כל פחדיך. אין לך ביטחון עצמי? התחיל לבצע את עבודת הקודש ותראה שזה מתאים לך כמו כפפה ליד. נולדת להיות הכהן הגדול ולכאן אתה שייך.

משה אמר לאהרון, שאם הוא יתחיל לבצע את התפקיד שאליו נבחר, ההמשך יבוא בקלות. כמו שאומרים: התיאבון בא עם האוכל. גם אם אינך רעב, אם תתחיל לאכול, התיאבון יגיע. אני מניח שזו הסיבה מדוע המנה הראשונה בארוחה נקראת "מעורר תיאבון" (מתאבן). (ותסמכו על היהודים כשזה מגיע לאוכל).

ד"ר משה נתן ייעוץ פסיכולוגי שקול ומבוסס. הדרך הבדוקה לפיתוח ביטחון עצמי היא להתחיל לעשות את אותו הדבר שממנו אתם מפחדים. יתכן שלא כל אחד היה זורק את ילדו למים עמוקים על מנת ללמדו לשחות, אך בדרך כלל זה עובד. ישנם נואמים דגולים שהיו פעם פוחדים ממיקרופון, אפילו נוירוטים. כאשר חסר לנו ביטחון עצמי, התמודדות עם פחדים ופוביות יכולה להיות התרפיה הטובה ביותר. כך אנו מגלים שבסופו של דבר השד אינו נורא כל כך, ולמעשה אנו מסוגלים להסתדר הרבה יותר טוב מכפי שחשבנו. מתוך נסיונות כאלה גדל בטחוננו העצמי עד אשר אנו מרגישים נינוחים לחלוטין במשימתנו.

אני זוכר, כשהייתי רב צעיר ומתחיל, בוקר אחד הגיע הצלצול ממנו פחדתי. אשה, שהיתה צעירה יחסית, נפטרה. ידעתי שעלי ללכת למשפחה לנחם אותם, אבל תהיתי לעצמי מה לומר להם. האם יש לי תשובות לאנשים שזה עתה שכלו אשה ואם אהובה? האם אני יכול למלאות את תפקידו של האלוקים? לזמן מה הייתי כמו משותק והתעסקתי עם כל מיני דברים חשובים פחות. ידעתי מדוע. התחמקתי. זו היתה פשוט סחבת, משום שהרגשתי שאיני יכול לעמוד נוכח המטלה הבלתי נעימה הזו שאינני יודע כיצד לטפל בה.

לבסוף, הכרחתי את עצמי ללכת משום שידעתי שאני מוכרח. זה היה תפקידי והם חיכו לי. ולא תאמינו, הייתי מסוגל לעמוד מול המשפחה ולענות על שאלותיהם. ואז גיליתי שהם אפילו לא ציפו ממני כלל להניף איזה מטה קסם או להחיות את הנפטרת או לענות בשמו של אלוקים. הם פשוט הרגישו מנוחמים על ידי עצם נוכחותי והיו אסירי תודה שהייתי שם עבורם בשעת צרתם.

עבורי היה זה שיעור חשוב ביותר ונקודת התפתחות בעבודתי הרבנית. נוכחתי כי הניסיון הוא באמת המורה הטוב ביותר.

הייתי מסתכן ואומר שזה נכון לגבי כל אחד מאיתנו בחיים היהודיים. אנשים כה רבים אין להם חשק להיות מעורבים ולבצע יהדות בפועל. יותר מדי אנשים מרגישים שהם מאוימים ע"י היהדות, ומפני שהם לא מספיק בטוחים בעצמם לגבי סדר התפילה בבית הכנסת, הם פשוט מתחמקים ומפסידים. אני יכול להעיד שישנם מאות יהודים מכל גיל ושכבת אוכלוסיה שהיו במצב הזה ואחר כך החלו להגיע לבית הכנסת. תוך זמן לא רב הם הרגישו חלק ממשפחת בית הכנסת ולעולם לא התחרטו על כך. אבל אותו חלק רוחני וגורם סיפוק בחייהם לא היה קיים אצלם לולא עשו את הצעד האמיץ הראשון.

"בוא ועשה" אמר משה לאחיו ההססן והעניו. אהרון בא ועשה, והשאר, כמו שאומרים, שייך להיסטוריה.

יוסי גולדמן
הרב יוסי גולדמן נשלח בשנת 1976 על-ידי הרבי מליובאוויטש לשמש כשליח בקהילה היהודית ביונהסבורג, דרום אפריקה. הוא רב מכובד בקהילה המקומית, ויושב-ראש האגודה הרבנית של דרום אפריקה.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
סדר לפי:
5 תגובות
1000 תווים נשארו
מיכל 31 מרץ 2016

יפה מאוד יפה מאוד השב

אנונימי בעולם 28 מרץ 2016

כל כך נכון לכותב מתל אביב: תודה על התגובה!
עברתי משהו דומה למה שהזכרת, והחכמת אותי בהבנה שלי את עצמי.
(כשמתקרבים לבורא עולם - זהו מעשה כל כך אמיתי ונכון.)
ממליצה להזכיר לעצמינו במחשבה את מה שכתוב בשולחן ערוך ממש בהתחלה.
("אל יבוש מפני המלעיגים")
שבת שלום ומבורך. השב

אנונימי דימונה 5 אפריל 2013

מסכים ושואל אני מסכים עם כל מילה, אך המסר אוניברסלי! איך זה קשור דווקא ליהדות? השב

אנונימי בני ברק, ישראל 21 ספטמבר 2009

זה נכון מאוד! לפעמים באמת צריכים לעשות את מה שאנחנו מפחדים! גם אם זה נראה הדבר הכי מפחיד הכי בלתי אפשרי ליישום.
אז הגיע הזמן לא לחשוב ולדבר יותר מידי אלא לעשות.
ב-ה-צ-ל-ח-ה-! השב

אנונימי תל-אביב, ישראל 23 מרץ 2008

משפחה שלום, אני חייב להגיד שזה ממש נכון.
הקדמה:
אני הולך לבית הכנסת עם דוד שלי ושני הבנים שלו.

בפעמים הראשונות שהלכתי לבית הכנסת איתם אז נורא התעצבנתי שכל שניה הם עוברים עמודים וזה לא לפי הסדר.
את תפילת שמונה-עשרה לא הייתי מסיים לקרוא לפני שהחזן התחיל לקרוא בקול. התביישתי להישאר בעמידה בזמן שכולם יושבים אז אמרתי לדוד שלי שסיימתי לקרוא אבל בעצם לא סיימתי.
יש גם משפטים שפתאום אומרים אותם וזה לא כתוב בסידור. באותו רגע הייתי סתם מזיז את השפתיים.


היום אני כבר יודע לאיזה עמוד לעבור כשצריך, ולמרות שהחזן קורא לפני אני ממשיך לקרוא. אני תמיד מגיע ל"שים שלום טובה וברכה"... כשהוא מתחיל לקרוא
היום אני יודע איזה משפטים אומרים באמצע.

והדבר הכי נכון זה שהתביישתי מהאנשים בבית-כנסת ולא הכרתי אותם. והיום אני כבר מכיר את כולם ואני מרגיש כאילו אנחנו משפחה.
אז ביי. השב

דף זה מופיע בשפות אחרות