הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
כתוב לנו
סיפורים עכשוויים, שיכלו לקרות גם לנו

סיפורים בני ימינו

סיפורים בני ימינו

 דוא"ל
לפתע, ללא הודעה מוקדמת, הטיחה האם את בנה אל אחת השלוליות הקרות והבוציות ושליימה הקטן נפל והיה כולו רטוב ומלוכלך מכף רגל ועד ראש
היא אמרה את המשפט ולא הבינה בעצמה מדוע. סיפור מטלטל ואמיתי
אלכסנדר גורביץ' (שם בדוי) הוא כירופרקט במקצועו. הוא כבר עמד לקנות דירה גדולה, אבל אז משהו קרה
גדוד צנחנים בכנסייה נטושה, וחוברת אחת…
הוא: "תוכלי לחגוג עם הילדים חנוכה, בכיף", אני: "עץ אשוח קטן בחלון לא יפריע לי, ומתנות בקריסמס? מצידי דווקא בסדר גמור"
סיפור מרתק ומדהים שנפתח בימי השואה בעיירה קטנה באוקראינה, ונגמר בימים אלו.
כאשר בחורה יהודיה במיניסוטה שמעה על הרצאה מרתקת, היא חשבה שאין לה מה להפסיד. מה שהיא שמעה היה סיפור מרתק על סבא שלה ששינה את חייה
"תודה לא-ל נולד לי ילד מדהים ומלאכי שלא הייתי מחליפה בעד שום הון. תודה רבה לך שהצלת אותי ואת אושרי"
טוניקה שבה לחדרה כשהיא שרויה בבלבול ומבוכה. היא מבינה שהיא גויה – הרי אביה גוי. אך מה היה הריק הזה שהיא חשה, אותה כמיהה בלתי פוסקת ששכנה בקרבה?
הרבי האהוב שלנו זצ"ל לימדנו, שהדרך היחידה להתמודד עם טרגדיה היא להמשיך ביותר אנרגיה ושמחה מאשר קודם לכן. לא יכולה להיות דרך נשגבה מזו לחלוק כבוד ללוי ז"ל
הם צעדו לתוך עזה. חזקים, הוא אומר, בטוחים בעצמנו, ראשינו נוגעים בשמים... ובכמה השעות הראשונות, שלושה מהם נפצעו במארב, וביניהם אחד מחבריו הטובים
בעיני העיראקים שאותם אימנתי הייתי סתם עוד אמריקני נוצרי כחול עיניים. חבריי לצוות (כל התשעה) הבינו את מצבי וידעו שיש לשמור היטב על סודי
אבל היא הייתה יהודייה, וחבריה לכתה לא טרחו לבדוק את האינטליגנציה שלה או את טוב לבה. אם קטיה אומנסקי היא יהודייה, זכותם להקניט אותה
"מחר בשעה שבע" הוא אמר, "אהיה בפארק ליד תחנת הרכבת התחתית "דינמו". אני מצפה לראות אותך שם"
כעת היא דמיינה אותו כשהוא רודף אחריה עם כלב רועים גרמני והורג אותה באותו מבט סימפטי
מכוניתנו החלה להאט ולהשמיע קולות מוזרים מתחת למכסה המנוע. בטני התחילה להתהפך. "לא, לא עכשיו! חכי רק עוד 90 דקות ונהיה כבר בבית"
הדקות הוסיפו לנקוף, אך נתקלתי במבוי סתום. לא הצלחתי לזהות עוד פנים בעלי מראה יהודי. ככלות הכל, כמה פורטוריקנים יכולים היו להיות יהודים? האם עליי לחדול ממאמציי? לוותר?
כשהתעוררתי היה הדבר הראשון שביקשתי לדעת 'בן או בת'. האחיות לא ענו לי. הן השיבו "הרופא יבוא עוד מעט". ההתחמקות גרמה לי כמעט לפאניקה
אילו – להבדיל – הייתי ניצב בפני דיקן הפקולטה לרפואה, היה פי יבש, הדופק שלי היה עולה, ושאר העולם היה נעלם מתודעתי כאילו לא היה קיים כלל. איך יכולתי להיות כה יהיר במפגש עם הא-ל