כתוב לנו

פרק מספר חדש: חשוב ללמד את הילדים שלנו שהעולם לא נגדם

פרק מספר חדש: חשוב ללמד את הילדים שלנו שהעולם לא נגדם

 דוא"ל

הטקסט שלפניכם הופיע בספר החדש "אמנות ההגבהה – המדריך להורות על פי חכמת היהדות", מאת ד"ר יחיאל הררי. ניתן לרכוש את הספר כאן. תודתנו נתונה למחבר על מסירת המאמר לפרסום באתר. המערכת

משחק או מלחמה

גם אם אינכם חובבי ספורט, הפסיכולוגיה של הספורט יכולה ללמד רבות על התנאים הדרושים לניצחון והתעלות. מעניין שבעל התניא, כבר לפני למעלה ממאתיים ועשרים שנים, משתמש בדימוי מעולם אומנויות הלחימה כדי לתאר את מאפייני המאבק הפנימי. כששני אנשים נאבקים ביניהם, אם האחד נמצא בעצבות וחוסר אמונה פנימית הוא יפסיד, גם אם הוא חזק מחברו. וזאת משום שהעוצמה הפנימית משפיעה על ההישגים בקרב. העוצמה הפנימית ניזונה ממנוחת הנפש, ביטחון והעדר דאגות. דאגות, עצבות ואטימות רגשית מביאים לידי חולשה. כך בלשונו של רבי שניאור-זלמן בתניא:

כלל גדול: כי כמו שניצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות, ינוצח בקל ויפול, גם אם הוא גבור יותר מחבירו. ככה ממש בנצחון היצר, אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם.1

את כוונת בעל התניא אפשר לנתח באמצעות דוגמה ספורטיבית אקטואלית. שלוש שנים רצופות נפגשו שתי הקבוצות "גולדן סטייט וויורוס" ו"קליבלנד קאבלירס" בסדרות גמר אליפות ה-NBA. מה היה ההבדל בין שתי סדרות הגמר הראשונות? קשה לבודד במשחק כדורסל גורם אחד ולתלות בו את ההצלחה או הכישלון של קבוצה. ובכל זאת, למרות השינויים המקצועיים, בשתי הסדרות בלטו גם הבדלים מנטליים בתוך הקבוצות ובייחוד בקרב שחקני קליבלנד, שהונהגו על ידי מי שנחשב לשחקן הטוב בעולם, לברון ג'יימס.

בגמר הראשון ניכר היה שמאמן גולדן סטייט מבקש להפחית עומס ולנטרל לחצים מיותרים. לשחקניו העביר את המסר שזה רק משחק. הדרך לנצח במשחק היא פשוט ליהנות, אמר לחניכיו. להשתחרר. "זכינו במסע הזה", כך הוקלט בסרטונים שונים, ולכן כל רגע צריך להיות מהנה.

"Let it fly…Have fun" נכתב על לוח התדריכים. זה המסר העיקרי שהועבר לשחקנים.

מהצד השני, התמונות שהעלתה קליבלנד לפני סדרת המשחקים ובמהלכה הציגו תפיסה כמעט הפוכה. רגע לפני פתיחת המשחק הראשון, לברון ג'ימס אוסף את חברי הקבוצה שלו. האווירה אחרת. המוזיקה בסרטונים של קליבלנד דרמתיים. אנחנו במלחמה, הוא אומר. כשהוא מדבר אי-אפשר שלא לחשוב על אימגי'ם מסרטי מלחמה קלאסיים. "היינו אנדרדוג עד כה וצלחנו יחד את כל המהמורות", אומר המנהיג. עובדה שהגענו לגמר. "אל תסמכו על אף אחד. תתנו את כל מה שיש לכם", הוא תובע. "אבל תדעו שיש לכם גב".

ג'ימס רוצה את המסירות, ההקרבה, את אימוץ החושים, את ההתעלות. אל תאבדו רגע של מודעות, מדגיש המאמן לשחקנים בפסק הזמן. אם תאבדו לרגע שליטה, תשומת לב, תיענשו במקום.

מנגד, מאמן הוויורס מאמין בדרך אחרת להצלחה. הלחץ מעורר כוחות רדומים אך גם מנטרל איכויות. זווית הראייה משתבשת. אווירת המלחמה יכולה לפעול כבומרנג. ולכן גם כמה דקות לאחר פתיחת משחק חלשה של קבוצתו, ממשיך המאמן באותה מגמה ומרגיע: "ציפיתי שכך יהיה. כך זה בדרך כלל. מתרגשים מעט. לא קרה כלום. תשחקו את המשחק שלכם ויהיה בסדר".

מי המנצח?

שתי הקבוצות הציגו שתי גישות פסיכולוגיות. האחת מדגישה את המסר ש"כולם נגדנו" ו"אנחנו חייבים לנצח". הגישה השנייה מנסה להציב את המשחק בפרופורציה. לגרום לשחקנים להתאמץ, אבל גם ליהנות, להשתחרר ולהיפתח. הלחץ, על פי גישה זו, לא יוסיף לאיכויות הכדורסל.

בסדרת הגמר הראשונה ניצחו שחקני גולדן סטייט ווריורס.

בסדרת הגמר השנייה השתלשלות העניינים הייתה לא פחות פשוטה עבור קליבלנד. ואולם אף על פי שרוב הסיכויים היו נגדם, הם הצליחו לצמצם פיגור שנחשב לבלתי אפשרי, ולנצח. מייד לאחר הניצחון, השחקן החשוב בקבוצה, לברון ג'יימס, התראיין ובדבריו הוא ביטא את הגישה השונה שאחזו השחקנים באותה שנה: "אני לא יודע למה הבורא הוליך אותנו בדרך הקשה", שיתף לברון בתהיות שהיו לו. "אבל היה לי ברור שלא יכול להיות שמלמעלה יניחו אותך בסיטואציה שאתה לא יכול להתמודד איתה.

"במקום להגיד למה אני, או למה זה קורה דווקא לי, אמרתי (לעצמי) זה מה שרוצים שאעשה".

גישה חינוכית

הספורט הוא ביטוי בהיר, ואפילו לא בהכרח מוקצן, של שתי גישות רווחות בחיים בכלל ובחינוך בפרט.

גישה כמו זו שהציג לברון ג'יימס בסדרה הראשונה יכולה להתפתח בתוך כל אחד ואחת. זוהי גישה המחלקת בחלוקה גסה את העולם החיצוני למי בעדנו ומי נגדנו. מי תומך באינטרסים שלנו ומי עשוי לפגוע בהם. החיים הם זירת קרב, אבל לא פנימית, אלא חיצונית. לכן כדאי לצופף שורות ולהיזהר כשנותנים אמון או סומכים על מישהו.

בכדורסל הגישה הזאת אולי יכולה לעבוד, אבל היא גם עלולה לרוקן אותנו מאנרגיות. להביא את השחקנים ללא כוחות להארכה. בחינוך, לעומת זאת, הגישה הזאת יכולה להיות הרסנית. היא מפתחת בילד תחושה שהעולם נגדו. המורה נגדו. הילדים מתחלקים לאלה שבעדו ואלה שנגדו. מי שנגדו בקלות הופך להיות אויב. הילד עלול להיכנס למצב של מגננה ותחושת איום, הגוררים מצדו תוקפנות, הסתגרות או צורך מתמיד להצדיק את עצמו. גישה זו יכולה להביאו לחשוב שהכול וכולם נגדו בכל פעם שמשהו לא מתארגן לפי רצונו, ולגבהות לב ללא איזונים ובלמים בשעה של הצלחה.

כשהעולם מתחלק לבעדי ונגדי

ניתן לומר כי גישתו של מאמן הוויורוס של הסיבוב הראשון הולמת יותר את עקרונות ההגבהה. היא מבקשת להראות לילדים את הדברים באור שונה. העולם איננו נגדם. הוא בעדם. נכון, יש קרבות בחיים ואפילו קרבות קשים רצופי אכזבות ואירועים מצערים. מבחינה רגשית הדרך לנצח את הקרבות, את הטרדות, הקשיים, הפחדים, החששות, אינה מתבצעת מתוך הסתגרות, אלימות, בוז או האשמות. העולם, מדגיש רבי קלונומוס קלמיש, יש בו דרכים המתאימות לאדם. "וכל החסרון הוא רק באדם, שאינו משתמש עם דברי העולם לטוב...2 "

התחושה האחרונה שנרצה להעביר לילד היא שהוא הפסיד או שהוא אינו מקבל את מה שמגיע לו. המורה איננה נגדו, גם לא הילדים האחרים או החברים בשכונה וגם אנחנו ההורים, כך עליו לדעת, איננו נגדו. תנועה של קבלה ונכונות אחרת להתמודדות מגרשת את הפחד וממילא תניב תוצאות מיידיות.

כשהילד אינו חש שהמציאות נגדו, יהיה לו קל יותר למצוא בתוכו את הכלים להתמודד עם המצב, לא לשקוע במקום המצער ולשמור על מצב רוח חיובי. זווית ראייה זו נועדה לצמצם אורות חזקים מדי, שאינם מאפשרים לרגשות אחרים בילד להתגלות.

כאשר העולם מתחלק ל"בעד ונגד" הילדים, הם עצמם עלולים להיקלע למצב שבו הם מגיבים בדרך לא-רצויה. הם עשויים להסתגר, להיאבק על מקומם או לגלות ביטויי קנאה והתפרצויות כעס ואלימות. המטרה היא להוביל את הילד לתפקוד שאינו נובע מאיך הסביבה מביטה בו, אלא תפקוד הנובע מתוך אמונה במה שהוא עושה. תחושה שהדברים אינם פועלים נגדו. תחושה זו מעודדת פעילות מתוך מיקוד, מנוחת הנפש ושמחה פנימית המגלה איכויות נסתרות ומונעת מללקות באובדן כוחות. פעילות מתוך תפיסה זו מונעת מלחיות על פי דעתם של אחרים. ילד שאינו חש שהסביבה נגדו, אין בו הצורך לְרַצות את אותה הסביבה או להיאבק בה.

גישה שכזו, ראוי שתמצא את ביטויה לא רק מול הילדים. כשילדים שומעים את הוריהם מדברים כנגד מישהו אחר, או מתבטאים בחרדה מפני המצב הכלכלי או מפני עניינים שונים אחרים, הם סופגים תחושות איום אלה. סביבה בריאה ומוגנת עבור הילדים היא זו המאפשרת להם להרגיש שהוריהם או ביתם אינם מְאוּימים, גם כשמתמודדים עם מצבים קשים.

את העיקרון הזה מבין מאמן גולדן סטייט. תשחקו שמחים הוא דורש. גם אם אתם קצת לחוצים, זה טבעי. לכידות של שמחה חזקה יותר מלכידות של אנדרדוג.

בספר התניא אדמו"ר הזקן מודע לכך שהחיים מלאי קשיים. המאבקים אינם קלים. רגעים רבים בחיים מאתגרים לפחות כמו גמר ה-NBA, רק שהם חסרי תהילה וקהל. המאבקים הם פנימיים. לכן הוא כן תובע את המודעות למאבק הפנימי מתוך תודעה של שחרור ואמונה בטוב. תודעה שחשוב להעביר גם לילדים. הוא אינו רוצה שנתמכר לגישה קפוצה. רק פעם אחת בכל התניא הוא מודה "באמת שהיא מלחמה גדולה ועצומה...", אבל אין רע בלהיות לוחם, ולכן כלשונו: "ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו כי אולי לכך נברא3 ".

בעל התניא כמו אומר, אל תפחדו מהקרבות הפנימיים, הם קשים ומתישים, אבל הדרך לנצח בהם היא בעזרתם של ניגון, שמחה והתעלות. אי-אפשר להצליח בעבודת החינוך ובעבודת הנפש מתוך אווירה של מצוקה, הסתגרות ודחייה, אלא רק מתוך אווירה של שחרור וידיעה ברורה שכל מה שקורה נועד כדי לקדם אותנו ואת ילדינו ולא לפגוע בהם.

הערות שוליים
1.
תניא, לקוטי אמרים, פרק כו.
2.
"הפסוק מכריז ואומר: אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו," משלי יט, ג.
3.
תניא, לקוטי אמרים, פרק כז.
ד"ר יחיאל הררי
ד"ר יחיאל הררי הוא בעל תואר לפילוסופיה מאוניברסיטת תל-אביב ומרצה במכללת ספיר. הוא חיבר סידרת ספרים המבוססת על ספר התניא, ביניהם "על זוגיות והתאמה", "טרדות הפרנסה" ו"יום הולדת" אותם ניתן לרכוש באתר התבוננות.
הרעיונות המופיעים במאמר זה מבוססים על רעיונות המופיעים בתורת החסידות ומעובדים על-ידי ד"ר הררי.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
הוסיפו תגובה
1000 תווים נשארו