כתוב לנו

מה ענה סיימון כששאלו אותו: איך המשכת להאמין אחרי כל מה שעברת?

מה ענה סיימון כששאלו אותו: איך המשכת להאמין אחרי כל מה שעברת?

 דוא"ל

קוראים וקוראות יקרים,

(הפעם זה יהיה קצת ארוך, אז אם פתחתם את המייל בגלל הכותרת... המשיכו לגלול למטה לכתבות ולסרטונים החדשים של השבוע)

ביום כיפור השנה, אחשוב על סיימון. או בשמו המלא: יששכר בן יונה הלוי.

סיימון היה ניצול שואה. תמיד הגיע לבית הכנסת בזמן, תפס את המקום הקבוע שלו והניח תפילין. לא דיבר יותר מדאי ולא התבלט; בסוף התפילה הוא היה מאחל לי "א גוטן טאג" (יום טוב) ויצא לדרכו.

רציתי לשמוע את סיפורו. רציתי לשמוע את מקור עוצמתו. כיצד המשיך אחרי שאיבד כמעט את כל משפחתו בידי הנאצים הארורים? מה הביא אותו ארצה להילחם במלחמת השחרור ולאחר-מכן להקים משפחה לתפארת?

ערב אחד הוא הוזמן על ידי חברי בית הכנסת לספר את סיפורו. אל המקום התכנסו גברים ונשים בכל הגילאים, אני בטוח שכמוני הם היו סקרנים לשמוע את סיפורו ואת תלאות חייו.

לומר את האמת? הסיפור היה מרתק, אבל הצורה בה סיימון סיפר אותה הייתה קצת... שגרתית. בלי הרבה תיאורים דרמטיים, ללא להגביה את הקול או להתרגש, הוא פשוט סיפר מה עבר עליו. "הגרמנים שלחו אותנו... הרגו את אלה ואת אלה" הוא תיאר כאילו הוא מספר על קניה במכולת. כזה היה סיימון, אדם מאוד מופנם.

ואז איתן, אחד המשתתפים הצעירים, הרים את היד.

"אני רוצה לדעת איך אתה עדיין מאמין באלוקים אחרי כל מה שעברת" הוא שאל. "ראית את המשפחה שלך נרצחת על ידי הנאצים, חווית את הדברים הגרועים ביותר בעולם. איך אתה עדיין מאמין? איך אתה עדיין מגיע לבית הכנסת ומתפלל"?

כולם עקבו במתח אחר תשובתו של סיימון. גם אני חיכיתי לשמוע איזה נאום נלהב על אמונה בבורא העולם או אולי על לבטים ועל התמודדויות... אבל סיימון השיב בפשטות גמורה. "אבא שלי חינך אותי שיש אלוקים. אבא שלי חינך אותי להניח תפילין. ואני ממשיך לעשות בדיוק כפי שאבא שלי חינך אותי".

ישבתי שם, נדהם מול הפשטות של התשובה לצד העומק שלה. איך אומרים? דווקא בתוך הפשטות מסתתר העומק האמיתי.

מה שסיימון אמר הוא שמה ששמר על עם ישראל לנצח לא היה איזו חוויה אישית, או תובנות חכמות ככל שתהיינה. זו השושלת, ההמשכיות, החינוך האיתן שההורים העניקו לילדיהם. זה מה ששמר על עם ישראל וזה מה שישמור עליו לנצח.

בשפת חכמינו זכרונם לברכה, קוראים לכך "קבלת עול מלכות שמיים". יש כמובן את החוויות והתובנות האישיות של כולנו; אנחנו מצווים ללמוד ולהבין, להרגיש ולהתרגש. אבל הבסיס של הכול הוא "קבלת עול", לעשות ולקיים בגלל שככה אבא שבשמיים אמר, גם כשאני לא מבין, גם כשלא בא וגם כשאני ממש עייף.

סיימון הובא למנוחות בערב ראש השנה. יהי זכרו ברוך. הלוואי ואזכור את דבריו תמיד.

צום קל, וגמר חתימה טובה!

הרב מנדי קמינקר

מנדי קמינקר
הרב מנדי קמינקר הוא עורך אתר בית חב"ד ושליח לקהילה הישראלית בצ'רי היל, ניו ג'רזי.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
סדר לפי:
6 תגובות
1000 תווים נשארו
אלבינה 28 ספטמבר 2017

ישר כח, ממש יפה ומרגש
גמר חתימה לכל עם ישראל
נכתב בספר החיים. השב

דן 29 ספטמבר 2017

הרב קמינר,

זו אחת הדוגמאות הרעות ביותר שיכולת להביא. היא נותנת "הכשר" להעברת משא האחריות לאחר, בנוסח "כך אמרו לי", "כך לימדו אותי", "כך הורו לי" וכיוצא באלה.

(כך גם אמר אייכמן, ימ"ש כשנדרש להסביר מדוע עשה מה שעשה).

אילו אמרת בשמו של אותו סיימון:"כך האמנתי", ניחא.

אני מפציר בך לתקן את מה שאמרת.

בברכה, השב

Sassi6 Jerusalem 2 אוקטובר 2017
in response to דן:

תשובה לדן דן, גם אצלי זה אבא שלי ז"ל, אחרי פטירתו אני נזכר במה שהוא אמר לי בנחת בסבר פנים יפות, במה שהוא לימד אותי בשמחה ובטוב לבב, במה שהוא הורה לי והוא היה שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות, אני מתגעגע לשאול אותו ולא יכול אז אני שואל את הרב מביהכ"נ, אשרינו שדורנו לא חסר בתלמידי חכמים, בברכת חג סוכות שמח, ושמחת בחגך, והיית אך שמח, תודה השב

Sassi6 Jerusalem 3 אוקטובר 2017
in response to דן:

תשובה לדן דן, אייכמן ימ"ש דיבר ואמר, "כך אמרו לי", "כך לימדו אותי", "כך הורו לי", ועשה את המוות ואת הרע, שינדלר, בן לאותה האומה, בחר בחיים ובטוב, גם לבני הצדיקים יש בחירה, עשיו הרשע בחר ברע, יעקב בחר להמשיך בדרכי אביו הצדיק, גם סיימון בחר להמשיך בדרכי אביו הצדיק למרות כל מה שעבר בשואה, חג שמח, תודה השב

מרים 28 ספטמבר 2017

יהי זכרו ברוך. ריגשת בכתיבתך. השב

‪Michal Kedem‬‏ אריאל 28 ספטמבר 2017

מרגש ממש השב