כתוב לנו

3 פיצוצים בצנרת שגרמו לי לשנות את החיים

3 פיצוצים בצנרת שגרמו לי לשנות את החיים

 דוא"ל
שרברב. קרדיט תמונה: wonderlane, פליקר
שרברב. קרדיט תמונה: wonderlane, פליקר

בכל בית יש איזה "ברוך" מסוים שבא לידי ביטוי בכל מיני וריאציות. וכשאני מדברת על "ברוך" אני לא מתכוונת לבעיות בריאות, שלום בית, פרנסה או חינוך חלילה, אלא לסוג הצרות הקטנות והמעצבנות האלו שהן חלק מהחיים של כולנו ואנחנו לומדים עם הזמן להתייחס אליהן בהבלגה ובהשלמה משום שאין לנו ברירה אחרת, כי הן פשוט שם.

רוצים דוגמאות? - בבקשה:

אם אתם גרים בקומת קרקע סביר להניח שתסבלו מחרקים, מקקים נמלים וכדומה, יותר מרוב השכנים המתגוררים בקומות שמעליכם, וגם כשאתם מרססים אתם לא תמיד מרגישים שהריסוס עשה את שלו. הם תמיד חוזרים, והרבה יותר מוקדם ממה שחשבתם...

יש אלו שתמיד סובלים מהרעש של השכנים מלמעלה; רואים את הקולות ושומעים את המראות ולמזלם (או יותר נכון לחוסר מזלם) מצטרפת העובדה שגם כשהם מחליטים לעבור דירה זה לא עובד בסופו של דבר. כשהם רוכשים את דירתם החדשה בידיעה כי פנסיונרים חביבים מתגוררים מעליה, מתברר לבסוף שלצמד הפנסיונרים החביבים שני תריסרים של נכדים חמודים שאוהבים מאוד לבקר את סבא וסבתא, והרעש, הנקישות והטפיפות הם אורחים תדירים... וגם כשהם עוברים סוף סוף להתגורר בדירת גג וחושבים שבכך תם עידן הרעש, בוחרות להשתכן שם יונים הומיות...

יש אלו שמחפשים דירה עם נוף ובכל פעם מסיבה כזאת או אחרת, מישהו מחליט לחרב את החלום ולבנות ממול משהו שכבר היה מתוכנן לפני הרבה שנים.

ויש אלו שתמיד צריכים לעבור דירה. כי בכל פעם המשכיר צריך את הדירה מהסיבה הכי מוצדקת בעולם. וגם כשמצאו את בעל הבית האידאלי שלא הגביל אותם בזמן בכלל, וכולם אמרו להם שמילה שלו זו מילה, גם לו פתאום צצה סיבה אמיתית והוא, מה לעשות, מצטער מאוד מאוד על הבלגן ועל עוגמת הנפש של המשפחה הנודדת, אבל הוא צריך את הדירה.

ויש אנחנו. ולנו יש "ברוך" מעצבן במיוחד. בעיות אינסטלציה, או בלשון תקנית: בעיות בצנרת.

הרבה פעמים שאלתי את עצמי, איך זה יכול להיות שבעיות הצנרת שלי לא פסקו בשתי הדירות בהן התגוררתי מאז נישואיי, והגיעו לפקוד אותנו לפחות פעם בחודשיים-שלושה. פשוט התרגלנו שאם יש לשלם בכל חודש חשבון חשמל, טלפון, גז וארנונה, לנו יש גם סעיף נוסף שקוראים לו סעיף צנרת. מה לעשות שהאינסטלאטורים מכירים טוב מאוד את כתובת הבית שלנו וממש כבר לא צריך להסביר להם איך להגיע...

אלא שאז נחתה בי ההכרה שבכל "ברוך" יש בעצם משהו מבורך. משום שבאמצעותו אנו למדים משהו. לא סתם נשלחה לנו ההתמודדות הזאת. כנראה יש משהו שעלינו ללמוד מכך: שיעור בעבודת ה', לקח התנהגותי, משהו עקרוני בחינוך ילדים ואפילו כלל גדול בשלום בית.

העיקר מה שבפנים

הכל התחיל בדירה נחמדה מאוד שבה התגוררנו בשכירות. הדירה הייתה אמנם חדשה, אך הייתה עשויה מגבס. וכך אנחנו, זוג צעיר ותמים שלא מבין איך ייתכן שבדירת מגורים אין חור ניקוז שאליו אפשר לגרוף את המים. (כלומר אם את רוצה לשטוף את הבית יש לך אחת משתי ברירות: או שאת שוטפת את הרצפה בלי מים או שאת אוספת את המים המלוכלכים בעצמך חזרה לדלי. שתי האפשרויות לא היו מהסוג האידאלי, כך שאם רצית לחוות את חוויית המים והניקיון נשאר לך לעשות זאת רק בחדר האמבטיה אבל גם שם, כך הבנו, עלינו להיזהר, שכן בכל פעם בה השתמשנו בחדר הרחצה, שלוליות של מים פיארו את חדר השינה...)

הרבה מים עברו בירדן ועוד יותר בדירתנו הנחמדה שברחוב גאון הירדן. וככל שהתרבו המים, כך התגברו ביקורי השרברבים שלא הצליחו להבין מדוע הקיר בחדר השינה רטוב בכל פעם מחדש. על כל תובנה עצומה של אינסטלאטור חסר ישע שילמנו טבין ותקילין, אך הבעיה נותרה בעינה. החלטתנו לעשות מעשה; נשבור את הקיר ונראה מה לכל הצינורות קורה שם, ואז עלינו על הדבר הכי פשוט – הגבס שעליו הדביקו אריחי קרמיקה נאים אינו אטום למים...

נאלצנו לבנות קיר חדש והפעם אטום למים. עטפנו את הקיר באריחים, אפילו יותר יפים מהקודמים, ולמדנו לקח לחיים.

למדנו שלא רק חשוב שהדברים ייראו יפים מבחוץ. אלא בעיקר חשוב איך הם נראים כלפי פנים. כלומר מאילו חומרים באמת מורכב הבית שלנו. האם נסתפק בכך שמבחוץ הרושם יהיה הכי חיובי שניתן אך ממבט קרוב, נראה את הנזילות את הבקעים והסדקים?!

על בשרנו הבנו, יותר טוב מכל משל ומכל הרצאה, שכבר בהתחלה, ביסודות של הבנייה, חייבים להקדיש תשומת לב, לחומרים העיקריים שמהם מרכיבים ובונים את הבית.

נכון שריהוט יוקרתי וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם, ועוד יותר את דעתה של אשתו, אך אם מסתפקים בהשקעה חיצונית בלבד עלולים להטביע את כל הזוגיות יחד עם כל הריהוט... חשוב להשקיע מבפנים, להשקיע ביסודות האמיתיים של הבית, ולרתום לכך את כל האמצעים. גם אם מבחוץ ההשקעה המרובה לא תיראה מיד, סופה שוודאי תביא פירות ותמנע אסונות.

זוגות צעירים נוטים לעיתים לחיות את חייהם לאור הזרקורים של הסביבה והחברה. הם מאוד מושפעים מ"מה יגידו" ומ"מה חושבים עלינו". אבל האמת הפשוטה היא שדווקא ההתחלה היא הזמן החשוב ביותר לחשוב פחות על הסביבה ולהשקיע יותר בעצמנו, בבית פנימה. אין הכוונה לסגירת הדלת ולפרישה מהציבור, אלא לפנות זמן חשוב ולבחור יחדיו את חומרי הגלם, את חומרי הבסיס לזוגיות המיוחדת שלנו.

השתדלנו ללמוד את הלקח היטב וחשבנו שכבר יצאנו ידי חובת כל בעיות הצנרת למשך הדורות הבאים.

התבדינו מהר מאוד.

לדעת להשתחרר מהפסולת

את הדירה שרכשנו קנינו בהחלטה נחושה לטפל מראש בכל בעיות האינסטלציה בטרם נזדקק לטיפול בעצמנו. וכך התקבלה ההחלטה לשפץ את חדרי האמבטיה בדירתנו החדשה ולהחליף את כל הצנרת הישנה.

בשעה טובה נכנסנו לגור בדירתנו החדשה והמשופצת. חדרי הרחצה הרחיבו את הלב כך שפחות הרגשנו את הכאב בכיס. ידענו שהפעם הקדמנו רפואה למכה.

אבל המכה הגיעה הרבה יותר מהר ממה שחשבנו.

בבוקר צח וזיווני אחד, בו קרני השמש שלחו את אורן באושר על פני היקום וציפורי השיר המשיכו לשורר גם לכל מאחרי הקום, החלטנו סוף סוף לקום.

כשהנחתי את רגליי על הרצפה חשתי בגל אושר המציף אותי. נראה שחלומי התגשם ונסענו סוף סוף לוונציה. מהר מאוד התעשתי והתעוררתי לתוך חלום בלהות.

הדירה הייתה מוצפת במים בגובה רציני. ממש ונציה הקטנה. עוד לא התאוששנו מההלם ומחוויית הריח, שכן הביוב עלה על גדותיו וכל הרהיטים התרטבו עד לשד עצמותיהם, וכבר נאלצנו לראות שרברב ולהיפרד מסכום עתק כדי לפתור את הבעיה. מתברר שהשיפוצניקים שנמנו עם בני-דודינו התנ"כיים התעצלו לאסוף את הפסולת לתוך שקיות אשפה ופשוט חלחלו את הזבל (קרי: שאריות מלט יבש, ברזילים וקרמיקה) מבעד לחור הביוב. ומה התוצאה? הביוב עלה על גדותיו. ופלא גדול איך זה לקח חודש שלם ולא קרה הרבה קודם. אחר כך התחילו הסתימות בכיורים של המטבח. ובכיור של האמבטיה... פתאום התברר לנו למפרע כי בעיות הצנרת חזרו ובגדול.

נכון, השתדלנו להחליף את הצנרת באמבטיה ולשפצה בחומרים הטובים ביותר, אבל היינו צריכים כנראה ללמוד לקח מסוג חדש. זה לקח חזק לחיים ואני אנסה לפשט אותו.

יש טיפוסים ויש טיפוסים. יש כאלו שיודעים להיפטר מהפסולת במקום הנכון ובאופן הנכון. ויש שלא יודעים להיפטר מהפסולת לא באופן הרצוי ולא במקום הרצוי.

ידוע שהמקום שבו הכי הרבה נפגעים והכי הרבה פוגעים זה, תתפלאו, דווקא בבית. 'ביתי הוא מבצרי', זה נכון. אבל יש אנשים שחושבים שמכיוון שכך, בבית מותר לעשות הכל.

"היה לי יום נוראי בעבודה, אז איפה אתה רוצה שאני אוציא את התיסכול?! בעבודה?! יפטרו אותי. אני חייבת להשתחרר מהזעם האצור אז אני מתפרצת. אני לא באמת עצבנית על הילדים, אני עצבנית כבר מהישיבה של הבוקר עם המנהל...".

החכמה היא לדעת שחשוב מאוד להשתחרר מהפסולת, מרגשות של טינה, כעס, בושה, כאב או אכזבה. כי אם אנחנו הטיפוסים שחושבים שעדיף לשמור על הפסולת קרוב קרוב, לבלוע הכל ולא לשחרר, בסופו של דבר, צר יהיה המקום מלהכיל. הפסולת תעלה על גדותיה והסירחון, תאמינו לי, יגיע עד לב השמים... אבל יותר חשוב, זה לעשות את פינוי הפסולת במקום הנכון (פח אשפה) ובעיתוי הנכון (כשהפחים ריקים ולא עמוסים). התוצאה תהיה אפקטיבית ביותר וללא נזקים מיותרים.

ואם צריך להסביר בצורה יותר קונקרטית, אז כן, אם אתם מרגישים צורך להתייעץ עם אנשי מקצוע, עשו זאת. אם אתם מרגישים שזה הזמן לצאת לחופשה משפחתית לפני ש... סימן שזה באמת הזמן וזה לא מותרות. ובכלל, יש כלל אחד פשוט שתמיד תמיד עובד:

נסו לחייך כשאתם פותחים את הדלת, ולא משנה באיזה צד אתם נמצאים, גם אם קשה לכם מאוד. האנשים הכי יקרים לכם נמצאים שם והם לא אשמים.

לבחור בפתרון הראוי

למדנו את הלקח וקיווינו שהסיפור יהיה סוף סוף מאחורינו. אך סדרת פיצוצי צנרת בחדר העבודה החזירה אותנו למציאות וריסקה כליל את אשליותינו. כנראה היה עלינו ללמוד לקח נוסף:

יום אחד שמתי לב, שהקיר בחדר העבודה רטוב. טלפנתי לחברת "מגן" (שם בדוי. התברר לנו, לשמחתנו, כי הביטוח שאנו משלמים על הדירה מכיל בתוכו גם כיסוי לבעיות מהסוג הנ"ל) וביקשתי שישלחו לנו שרברב. האינסטלאטור הגיע, שבר את הקיר במהירות, סגר את הקיר בעוד יותר מהירות, דרש 450 ₪ השתתפות, ואנחנו שילמנו. אלא מה? שבועיים אחר כך, שוב שמתי לב שהקיר בחדר העבודה רטוב. ממש באותו מקום. התקשרתי שוב לחברת "מגן" ודרשתי בזעם שישלחו שוב מישהו שיבדוק מדוע הקיר רטוב.

הוא הגיע. בדק את הקיר. והסביר לי בשפה שאינה משתמעת לשני פנים כי הפעם הצינור שהתפוצץ בקיר של חדר העבודה הוא הצינור האנכי ולא המאוזן כמו בפעם הקודמת, ואי לכך ובהתאם לזאת עלינו לשלם שוב דמי השתתפות של 450 ₪ כי מדובר בפיצוץ שונה לחלוטין ורק אנחנו, שעיננו איננה עין מקצועית, חושבים שמדובר באותו פיצוץ משום שהקיר רטוב באותו מקום. נאלצנו להיפרד שוב מ-450 ₪. מחיר הבורות... ואז גילינו שוב שהקיר רטוב בשלישית, וזה כבר היה יותר מדיי אפילו עבורנו, שכבר התרגלו לכל. בראשי התבשלה הטקטיקה הבאה: אני דורשת תיקון מקצועי ויסודי שייעשה על הצד הכי טוב ע"י בעל המקצוע הישר ההגון והמקצועי ביותר. ויפה שעה אחת קודם. ואינני מתכוונת לשלם על כך שוב.

האסטרטגיה הזאת לבשה צורות שונות גם בחיים האמיתיים. כשמחליטים לטפל בבעיות, ולא משנה מאיזה סוג, כדאי להשקיע בבחירת הפתרון הראוי ולא לזלזל ולעשות משהו שרק יוציא אותנו ידי חובה. לשתף פעולה ולפעול בהתאם להוראות ולא להיעלם מהשטח אחרי שכביכול דאגנו לפתרון. החכמה היא להמשיך לעמוד על המשמר לאורך התהליך וליהנות מהתוצאות לאורך זמן. זה נכון כשפוצחים בדיאטת כסאח או לוקחים כדורים שונים ומשונים ולא חושבים שזו דרך קצרה וארוכה. זה נכון כשרואים חור קטן בשן אבל מתעלמים ופתאום יש חור גדול בכיס, כי צריך לעשות חמישה טיפולי שורש ושלוש השתלות... וזה במיוחד נכון כשילדך מגלה קשיים כבר בחדר אבל את בוחרת להתעורר רק לאחר בעיות חמורות בישיבה. מובן שבלי תפילה לפני, אחרי ובתוך, שום דבר לא עובד, אבל חובת ההשתדלות עדיין מוטלת עלינו.

עמדנו על שלנו בנחישות והדברים ב"ה הסתדרו. חברת "מגן" פתרה את הבעיה והפעם מהשורש. ליווינו את כל התהליך בלי לפתוח שוב את הארנק ואף קיבלנו צביעת חדר אמבטיה כפיצוי. כבר חצי שנה שאין לנו בעיות אינסטלציה (טפו, טפו) ואנו מקווים שאנחנו מיישמים את כל הלקחים. אבל הלקח הכי חשוב שלמדנו לחיים, זה שמכל דבר, ממש מכל דבר, אפשר ללמוד דרך בעבודת השם, כפי שהורונו רבנו הבעש"ט ואחר כך רבי זושא מאניפולי. בידנו היכולת להביט בכל צינור ביוב כעל צינור של שפע אלוקי.

ומה דעתכם?

גיתית דוידוביץ
גיתית דוידוביץ הקימה יחד עם בעלה את קהילת חב"ד "כפר גוונים" בפתח תקווה, היא עיתונאית, מרצה ומאמנת אישית.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
סדר לפי:
2 תגובות
1000 תווים נשארו
בעילום שם צפת 20 יוני 2017

מקסים.
איזה כיף שחזרת לכתוב.

טפו טפו זה לפי היהדות?? השב

שירה הרצליה 3 יולי 2017

איזה סיפור מעצים ויפיפה שכתוב בחן ועם הרבה מוסר השכל!
יישר כוח!!! השב