הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
כתוב לנו

קולו של הרעם מבשר על רעידת אדמה קרובה - אבל טובה

קולו של הרעם מבשר על רעידת אדמה קרובה - אבל טובה

 דוא"ל
הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)

העולם השתנה

אם נביט על ההתרחשויות שקרו במאה שנים האחרונות, נשים לב שבתקופה זו התרחשו בעולם דברים מדהימים באמת. כל כך הרבה מאורעות ששינו את פני העולם קרו בשנים אלו, מאורעות שבמהלכם השתנה העולם יותר מאשר הוא השתנה באלף (ואולי אפילו באלפיים) השנים שקדמו להן. התמורות היו כבירות.

בתחום הגיאו-פוליטי ידעה תקופה זו כמה וכמה מהפכות חובקות עולם. הדיקטטורות הטוטליטריות של רוסיה, גרמניה, איטליה וספרד קמו, התפתחו, הגיעו להגמוניה - וכולן עד אחת קרסו. מפת העולם השתנתה אף היא בצורה מפליגה במאה הזו: אירופה, אפריקה ואסיה שינו כולן את פניהן. כמעט בכל פינה בעולם קרו דברים רבים, ובכלל זה שתי מלחמות עולם אשר ערערו את התבל.

שינויים התחוללו גם בתחום המחשבה והידע. שתי דיסציפלינות חדשות, הפסיכולוגיה בכלל ובתוכה הפסיכואנליזה, טבעו חותם מעמיק על התרבות הכללית. האמנות המופשטת, הספרות החדשה והמחשבים, הביאו לתוך עולם החוויות האנושיות צורות חדשות לחלוטין. התפיסות החדשות בתחום הביולוגיה שינו מן היסוד את הדרך שבה אנו מבינים את ההשתנות שלנו ואת השינויים שבכוחנו לחולל. תיאוריית היחסות אף היא תובנה חשובה ביותר, אשר שינתה את האופן שבו העולם תופס ומבין את עצמו, והביאה אותו לנקודה שאין ממנה דרך חזרה. היא גם הולידה את פצצת האטום. במקביל לכך, הביולוגיה החדשה הולידה את ההנדסה הגנטית. הישגים אלה, ועוד רבים אחרים, מרחפים מעל לראשינו, כאיום וכהבטחה גם יחד.

גם בחיים היהודיים נוכל לראות תמורות גדולות מאוד. החיים היהודיים בתקופה זו שינו את צורתם בשלושה תחומים עיקריים. השינוי הראשון התחולל במשך תקופה ארוכה, ולא מיד הצליחו לעמוד על מלוא משמעותו, ובכל זאת הוא דרמטי ביותר: אחרי זמן ממושך מאוד שבו העם היהודי היה יותר או פחות דתי ומסורתי, נוצרה מגמה של התרחקות מהמסורת, עד שבשלהי מלחמת העולם הראשונה רוב העם היהודי כבר לא שמר מצוות. זהו שינוי עצום.

את השינוי השני גרמה השואה. השואה, בה ניספו שישה מיליוני יהודים ויותר - אנשים, נשים וטף, שמה קץ ללב החיים היהודיים.

לכל אלה נוספה הקמתה של מדינת ישראל, שהיא עוד מאורע חסר תקדים ושינוי עצום. כל הדברים הללו הם תמורות מרכזיות בתולדותיו ובחייו של העם היהודי. שום דבר בדומה להם לא התרחש באלף השנים שקדמו למאה הזו.

העולם הפוליטי, העולם האינטלקטואלי והעולם היהודי - כולם אפוא השתנו.

הרבי לא רק חי בתקופה שבה כל הדברים הללו התרחשו, הוא גם השתתף, ברמות שונות ובאופנים שונים, בהרבה מן השינויים הללו. כילד, הוא ניצל מן הפוגרומים ברוסיה, בזמן המהפכה הקומוניסטית היה הרבי איש צעיר, והוא נמלט מאירופה בזמן השלטון הנאצי.

הידע וההבנה שלו במתרחש בעולם היו ייחודיים. לרבי הייתה יכולת לשאוב ממאגרים רחבים של חכמה רוחנית ומדעית גם יחד: היה לו ידע בפיזיקה, בביולוגיה, בספרות ובטבע האדם. הרבי, שחי בזמנים המרתקים, המפחידים ורבי התמורות ביותר, היה חלק מכל אותם שינויים, וגם יצר ופעל בתוכם. הוא לא רק היה מודע לרבים מן השינויים הללו, אלא אף חזה כמה מהם. היו כאלה שתמך בהם והיו אחרים שהתריע נגדם. על אף שחי בזמנים הקשים ביותר, הרבי היה מסוגל לעצב דברים מתוך הסתכלות קדימה.

זאת ועוד: הרבי היה, כמובן, מודע עד מאוד לעבר. לעברו-שלו, לעבר של עמו, לעברה של האנושות כולה. אך עם זאת הוא מעולם לא חי בעבר. הרבי תמיד היה איש העתיד. מי שקורא בכתביו הרבים יוכל למצוא פה ושם רמזים לעבר, אך עיקר ההתמקדות וההתכוונות שלו היו אל העתיד. לפעמים דיבר על דברים שקרו, אך הרבה יותר מזה דיבר על מה שצריך לקרות, על מה שעוד יקרה. יש אנשים הרואים בו סמל ודמות לתפארתו של העבר היהודי, אך זו טעות. מהרבה מאוד בחינות היה הרבי דווקא אדם השייך לעתיד, הרבה יותר משהיה שייך לעבר.

עיבדו, כי המשיח בא

עובדה זו מסבירה גם את מה שהיה כה חשוב לרבי בשנותיו האחרונות.

הרבי התבונן בעולם והרגיש איך כל-כך הרבה דברים מתרחשים, הרגיש את העולם כולו רועד ומתנודד. אולם, הוא לא ראה זאת כמצב סופי, אלא כזעזועים המבשרים מהפך גדול. כל השינויים והמצוקות של תקופה זו נתפסו אצלו כצירי לידה, המבשרים על לידה קרובה. על זה חשב כאשר דיבר על המשיח.

הרבי דיבר על המשיח מכיוון שהוא ראה את כל העבר, כאותו רעם עמום המבשר רעידת אדמה. את זה הוא ניסה להגיד לבני האדם. זה המסר שאותו הוא ניסה להעביר. ככל שחלפו השנים הוא נעשה יותר ויותר נמרץ, יותר ויותר לוהט, בכל מה שקשור לביאתו הקרובה של המשיח. הוא ראה זאת לא רק בהתגלות שמיימית, אלא גם דרך ההתבוננות בתנועותיו ובתנודותיו של העולם, בשינויים שהתרחשו לנגד עיניו. הוא ראה את התמורה, את הסבל, את הכאב, כמבשרים מאורע גדול, שינוי כביר. השינוי הזה הוא ביאת המשיח.

ברור שביאת המשיח איננה עוד מאורע אחד המתרחש בעולם. ביאת המשיח היא דבר הרבה יותר מרחיק לכת, הרבה יותר מעמיק. בלשונם של הנביאים, ביאת המשיח משמעותה קץ הימים, סיומה של ההיסטוריה. זהו סופם של הימים הרגילים, וראשיתו של עידן שונה לחלוטין. המשיח ישנה את ההיסטוריה באופן בלתי הפיך. הוא יחולל תמורות תמידיות בחיי האדם, ויבשר עתיד שיהיה שונה לחלוטין מן העבר.

כאשר הרבי שוחח על המשיח לא הייתה זו שיחת חולין, גם לא נבואה כלשהי שאותה ביקש להנציח. הרבי דיבר על המשיח משום שהבין כי ביאת המשיח היא תהליך שאנו חייבים לקחת בו חלק פעיל, ולא רק ליהנות ממנו בצורה סבילה. זהו תהליך דו-סטרי, כמו לידה, שבו אי-אפשר להצביע בבירור מהו החלק השמיימי ואיזה חלק הוא תולדה של תהליכים טבעיים.

זוהי הסינתזה שאליה התכוון הרבי כאשר דיבר על המשיח. משום ש'משיח' לא היה בשביל הרבי רק מעין מנטרה, שיש לחזור עליה שש או עשר פעמים ביום כדי להתגבר על קשיים. בשביל הרבי 'משיח' היה משהו שיש לעבוד עבורו, שיש לעסוק בו, שצריך להילחם בשבילו. זאת משום שאנו, כמו גם ההיסטוריה שלנו, בנויים מלכתחילה להיות הקדמה לאחרית הימים. אין אנו צועדים לקראת קץ חיי האנושות או סוף הקיום עלי אדמות, אלא לקראת שינוי כביר בכל הדברים הללו. משום כך המשיח אינו רק משהו שדי להסתפק בדיבורים עליו, אלא דבר שלקראתו אנחנו חייבים להתכונן.

וככל שחלף הזמן, נעשה המסר שלו ברור יותר ויותר: היכונו, עיבדו, כי המשיח בא.

כעת הזמן המתאים לביאת המשיח?

כשחושבים על הדברים, עלול להתגנב אל תוכנו הרהור: האמנם תקופתנו נראית כזמן המתאים לביאת המשיח? האמנם אנו חיים בתקופה מלאת-תקווה שכזו?

ספר דניאל מתאר את העידנים השונים בהיסטוריה האנושית: בראשית, תקופת הזהב, לאחריה, תקופת הכסף, ובאחרית הימים - תקופת הברזל. נראה שאנו חיים כיום בתקופה של אליל הברזל. בדורות האחרונים ראינו כוח ועוצמה ללא כל כחל ושרק, בוטים וחד-משמעיים, כאגרוף פלדה. בשום תקופה אחרת בהיסטוריה לא נהרגו כל-כך הרבה אנשים, בכל רחבי כדור הארץ, בשל סיבות כה שגויות. בכל התחומים הכל גלוי וחשוף, מכוער בתכלית ומוצג לעין כל.

למרות כל זאת, הרבי היה החלטי באמרו שדווקא עכשיו הוא הזמן לביאת המשיח, עכשיו ממש.

רבים דיברו על הרבי כעל איש קדוש. קדושתו הייתה ניכרת לא רק מפעם לפעם, היא הייתה עצם מהותו. לרוב בני האדם - החשובים והמפוארים שבהם ואפילו הקדושים שבהם, יש רגעים שבהם הם נחים, והופכים להיות אנשים מן השורה. אבל על הרבי צפו עשרים וארבע שעות ביממה, ומעולם לא היה רגע שאישיותו לא זרחה. הוא היה איש קדוש בעצם. אנשים גם דיברו, ועוד ידברו על הרבי כעל אחד מגדולי תלמידי החכמים בכל הדורות.

יחד עם זאת, הרבי הכיר את העולם. בשנים האחרונות הוא היה מקבל כאלף מכתבים והודעות ביום. ברובם היו סיפורי מכאובים: מחלות, בדידות, עוני, ועוד ועוד. הרבי גם הכיר את המדע והיה מעודכן בכל ההיבטים של החיים בעולם, מהספרות הרוסית ועד לחידושים האחרונים של כל המדעים השונים. היה לו שכל בל-יאומן. והיה לו זיכרון, ודרך של שימוש בו, שלא היו דומים לשום דבר שמחשב יכול לעשות. והוא גם היה איש חכם.

אם כן, בהכירו את העולם ואת צרותיו, כיצד ראה הרבי את ביאת המשיח כדבר השייך לתקופתנו?

בשנותיו האחרונות חזר הרבי שוב ושוב על עניין אחד, כמעט כסיסמה. לפעמים הוא אמר זאת בדרך של ציווי, לפעמים בדרך של בקשה. הוא אמר: פיקחו את עיניכם, אנא, פיקחו את עיניכם וראו.

ספר דניאל מדבר גם בעידן האחרון בתולדות האנושות: עידן אליל הברזל, אליל שהוא חזק וקר. ואולם לאליל הזה יש רגלי חרס. הוא איננו באמת כפי שהוא נראה. אנו רואים את הכוח, וזה משתק אותנו. אבל מהו האליל הזה באמת? הוא דבר הניצב על רגלי חרס, והדחיפה הקטנה ביותר תמוטט אותו. הרבי הביט אל תוך ערפילי העתיד וראה. הוא היה בין הראשונים שניבאו כי אותו ענק של כוח ברוטאלי, ברית המועצות, יתמוטט. ואכן, ברית המועצות התמוטטה לא בגלל פצצה אטומית, אלא משום שהיו לה רגלי חרס.

הרבי השאיר אחריו משימה

אבל לרבי היה מסר גדול עוד יותר. באומרו לנו לפקוח את עינינו ולראות את העולם כפי שהוא באמת הוא דיבר לא רק על מבנה הכוח, אלא על המבנה של החיים עצמם. הוא אמר: האם אתם סבורים כי עולמנו הוא עולם, שבו בני האדם מעוניינים רק בהנאות? אתם טועים! מה שהם באמת רוצים הוא קצת אהבה, קצת תלות ומבט אל השמים. הם רק לא יודעים כיצד לבטא זאת. אותם אנשים, הנראים כמי שיש להם בחיים רק רדיפה אחר הכוח והרכוש לשמם, באמת אינם שואפים אלא למעט ניחומים, לאיזו מילה טובה. הם רק אינם יודעים כיצד להשיג זאת.

כאשר אנו פוקחים עיניים ורואים אל מעבר לערפל, אל מה שמאחורי החזות החיצונית הגסה, הבוטה והצורמת, אנו יכולים להבין שבני האדם אינם באמת כפי שהם נראים, הם שונים. והשאיפה לאהבה, לניחומים ולמילה טובה נעשית יותר ויותר קרובה.

זו היא ׳מורשתו׳ של הרבי. בעצם, אסור להשתמש במלה הזו בהקשר של הרבי. הרבי לא השאיר אחריו ירושה או מורשה, הרבי השאיר משימה. הרבי לא השאיר רק מכלול של ספרים, סרטי וידאו ונאומים. הוא השאיר לנו משימה שעלינו להשלים, והספרים וכל שאר המשאבים מעניקים לבני האדם את ההבנה שתאפשר להם לבצע משימה זו.

מה שמוטל עלינו לעשות הוא לעזור לאותם דברים נסתרים להתגלות, לצאת אל האור. מה שנראה בעינינו כעולם של כפירה אינו אלא עולם של אנשים הבוכים ומבקשים אמונה, מתחננים לאמונה. אך מאחר שהם מתביישים לקרוא לאמונה בשמה, הם מכנים אותה באלף שמות אחרים. הם אומרים זאת בדרכם שלהם, כילדים שאינם מסוגלים לבטא את המלים כראוי. עלינו לתמוך בהם, לעזור להם לבטא את המלים טוב יותר, ברור יותר. לומר להם, שמה שהם באמת רוצים לומר הוא ־ ״אני מאמין״, ״אני רוצה להיות טוב יותר״.

אנו נמצאים כעת בסוף כל תקופות האידאולוגיות, ואפילו בסוף התקופה שבה האמינו, כי כוח או כסף יכולים לפתור בעיות. זהו זמן אשר בו רבים כבר מוכנים, בפנימיות לבם, לאמונה. עלינו רק לפקוח את עינינו ולראות כיצד החיים מתפתחים, כיצד האמונה הולכת ונחשפת.

ואת זה, שוב ושוב, אמר הרבי: ראו, הביטו, הסתכלו אל מעבר לדברים. פיקחו את עיניכם וראו מה חבוי בפנים.

הרבי אמר שהוא כבר רואה את הסוף. נשיא מדינת ישראל לשעבר, זלמן שז״ר, סיפר לי פעם, שבזמן שהוא ישב עם הרבי ושוחח עמו שיחת חולין, הרבי פתאום אמר: ״ראה, בדיוק כשם שאני יודע, בהביטי בשעוני, שבעוד זמן מסוים אתה תצא מכאן, כך אני יודע שהמשיח מגיע״.

היום הזה אינו רחוק מאתנו, אך עלינו לחתור אליו, ועלינו להאמין שאנו מסוגלים לכך.

בכל-כך הרבה דרכים, ובכל-כך הרבה לשונות, הרבי אמר: הסתכלו אל תוככם פנימה ותראו, שאתם הרבה יותר טובים ממה שהעליתם בדעתכם. ואת זאת עלינו לומר לעצמנו שוב ושוב.

עלינו ללכת אל אלו שהם רחוקים מאוד ולחלוק עמם את הסוד, שלא פעם הם אינם רוצים לשמעו. הרבי דרש: ״לכו מאיש לאיש וגעו בהם, ולו נגיעה קלה. אמרו להם, ספרו להם מי הם. כשהם ישמעו אתכם, כשתחדרו מבעד לשריון המגן שלהם, העבודה כבר לא תהיה קשה, מפני שהם כבר יהיו כאן״.

הרבי נהג לומר שכל אחד מאתנו הוא ״ארץ חפץ״, חלקת אדמה חשובה ומלאה אוצרות. אם נחפור במקום הלא-נכון, נמצא בוץ - זה מה שפרויד עשה. אם נחפור במקום אחר, נמצא רק אבנים - זה מה שאדלר עשה. ואפשר להוסיף ולחפור ולמצוא כל מיני הבלים. הרבי אמר, שאם חופרים במקום הנכון, מוצאים שיש באדמה הזו כסף ־ זו אהבת ה׳, זהב ־ זו יראת ה׳, ויהלומים ־ זו האמונה. האדמה הזו נמצאת, היא אנחנו. תפקידו של הרבי כפי שהוא עצמו הגדיר, הוא לחפור במקומות הנכונים. וכיום, שומה עלינו לחפור אותה במו ידינו. כל מה שמוטל עלינו הוא לחפור.

"יתיר מבחיוהי״

חז״ל אומרים (בבא בתרא טז, ב) ״אבן טובה הייתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא״. רבים בוודאי מכירים סיפורים על פגישות אישיות עם הרבי, על נוכחותו, על מבטו, על מילותיו וחיוביו המרפאים.

וממשיכה הגמרא: ״בשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם, תלאה הקדוש ברוך הוא [את האבן הטובה] בגלגל חמה״. בעודו בחיים, האבן הטובה הזו הייתה קרובה אליו. כעת היא תלויה בשמים של הכל, היא נמצאת בתוך השמש עצמה, ״שמש צדקה ומרפא״ (מלאכי ג, כ).

כאשר צדיק נפטר, נוכחותו מורגשת יותר מאשר בעודו בחיים בעולם הזה, ״צדיקייא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי״(זהר ג עא, ב. ונתבאר באריכות בתניא, אגרת-הקודש כז).

מה שעלינו לעשות כעת הוא, לראות את כל הדברים האלה ולהאמין בהם. לדעת, שאנחנו יכולים לעשות זאת, וצריכים לעשות זאת, ונעשה זאת.

(מתוך ובאדיבות גליון 'מעיינותיך')

הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
הוסיפו תגובה
1000 תווים נשארו