הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
כתוב לנו

מי יזכה לחיי העולם הבא?

מי יזכה לחיי העולם הבא?

 דוא"ל

מי זוכה לחיי העולם הבא? בסיפור הבא, ובפרשנותו של האדמו"ר הזקן, אנחנו מוצאים רעיון חשוב שמלמד אותנו מהי עבודת השם אמיתית.

נבואתו של ר' יוסי בן קיסמא

בגמרא, במסכת עבודה זרה, מופיע סיפור נורא מימי גזירות השמד של אדריאנוס קיסר רומי, כשבעים שנה לאחר חורבן בית-המקדש השני. הסיפור נפתח בדו-שיח יוצא דופן בין שניים מגדולי התנאים, שהיו חלוקים ביניהם בשאלת היחס הנכון למלכות רומי – מצד אחד רבי יוסי בן קיסמא, שנזהר שלא להתגרות ברומאים בימים איומים אלה, ומן הצד השני רבי חנינא בן תרדיון, שהמשיך ללמוד וללמד תורה ללא מורא ופחד.

וכך מספרת הגמרא1 :

כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו.

אמר לו רבי יוסי: חנינא אחי, האינך יודע שמן השמים המליכו עלינו את הרומאים? ראה, הם החריבו את בית המקדש, והרגו את הצדיקים והחסידים ובכל זאת, הם עדיין קיימים. ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לך בחיקך.

אמר לו רבי חנינא: מן השמים ירחמו.

אמר לו רבי יוסי: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו?! חושש אני שישרפו אותך ואת ספר התורה באש!

אמר לו רבי חנינא: רבי, האם אזכה לחיי העולם הבא?

אמר לו רבי יוסי: האם הזדמן לך לעשות מעשה טוב?

אמר לו רבי חנינא: פעם אחת התבלבלתי בין כסף שהיה שייך לצדקה ובין כסף שהיה מיועד לסעודת פורים, וחילקתי הכל לעניים.

אמר לו רבי יוסי: אם כן, "מחלקך יהיה חלקי" – הלוואי שאזכה אני לחלק בעולם הבא כמותך.

למרבה הכאב, דבריו המחרידים של רבי יוסי בן קיסמא התקיימו במלואם: לאחר ימים ספורים נפטר רבי יוסי החולה. כל גדולי רומי הלכו להספיד את החכם היהודי, אך בדרכם חזרה הם מצאו את חנינא בן תרדיון, שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו.

הרומאים כרכו את גווילי ספר התורה סביבו, הקיפוהו בזמורות (=ענפי גפן) והדליקו בו אש. רבי חנינא בן תרדיון נשרף על קידוש ה' ועלה השמימה יחד עם ספר התורה שבחיקו. שמו נמנה בין עשרת הרוגי המלכות, הקדושים והטהורים, ה' ייקום דמם.

מסירת נפש – זה לא מספיק?!

האדמו"ר הזקן מעלה בספרו "תורה אור" כמה שאלות על הסיפור הזה:

א) רבי חנינא בן תרדיון מסר את נפשו על לימוד תורה – האם זה לא מספיק כדי שיזכה בחלק לעולם הבא? מדוע היה לו ספק בכך בכלל?

ב) גם תשובתו של רבי יוסי בן קסמא אינה מובנת: האמנם רק בזכות מעשה הצדקה של רבי חנינא מגיע לו חלק לעולם הבא? למה לא השיב רבי יוסי בפשטות: חנינא אחי, יש לך חלק לעולם הבא משום שאתה מוסר נפשך על התורה!

ובלשונו של רבנו הזקן:

"ולכאורה מאד תמוה... הלא ר' חנינא בן תרדיון היה מוסר נפשו על עסק התורה, כמו שאמר ר' יוסי בן קיסמא... חושש אני שלא ישרפו אותך וספר תורה שבחיקך. ואם כן, איזה צד ספק היה לר' חנינא בן תרדיון לשאול מהו לעולם הבא?

"ועוד יפלא על התשובה, מה זו שהשיבו "כלום מעשה בא לידך", ואמר לו "מעשה הצדקה", ואז אמר לו ר' יוסי בן קיסמא "מחלקך יהא חלקי", שמובן מזה שמכל מסירת נפש שלו על התורה עדיין לא נודע ברור שהוא בן העולם הבא, אלא דוקא עלֿידי מעשה הצדקה שלו?"

לא כל מי שמוסר נפש עושה זאת מהסיבות הנכונות

ורבנו הזקן מעניק לנו תשובה מאלפת: אכן, יכול אדם למסור את נפשו על התורה – ועדיין לא להיות מנוחלי העולם הבא.

נוחלי העולם הבא הם אלה המסורים בכל לבם לה' לבדו; אולם, יכול אדם ללמוד תורה – ואפילו למסור את נפשו על התורה! – לא מפני שהוא בטל לה', אלא משום שהוא אוהב בטבעו ללמוד ולהחכים.

כי יש אנשים שאוהבים ללמוד, עבורם זהו העונג וההנאה הגדולים ביותר, הם מתמסרים לכך בכל לבם ולשם כך הם מוכנים לוותר על כל דבר:

"הפילוסופים מהאומות הקדמונים שהיו שרים גדולים, לא יחסר להם כל מעדני עולם, היו עוזבים כל תענוגים ועוסקים בכל לבבם ותשוקת נפשם בלימוד החכמות כל היום... ותערב לנפשו ותתענג בהם כל כך."

הם לא עשו זאת לשם שמים...

"וזה אינו להם מצד אמונתם, שהם היו גויים עובדי כוכבים."

כך חשש רבי חנינא, שמסירת נפשו על התורה היא מרוב אהבת החכמה, ואין זו מסירת נפש אמיתית על קידוש ה'.

לכן פנה רבי חנינא לרבי יוסי בן קיסמא, ונפשו בשאלתו: האם אהיה גם אני מנוחלי העולם הבא? האמנם מסירת נפשי למען התורה היא מסירת נפש אמיתית מתוך רצון לדבוק בה', או שמא אני עושה זאת גם2 עבור ההנאה שלי, עבור התענוג האישי שלי?

למדן ופזרן

ועל כך השיב לו ר' יוסי: מן המעשה שסיפרת לי, שכספים של סעודת פורים התחלפו לך בכסף של צדקה וחילקת הכל לעניים, אני למד שמסירת-הנפש שלך היא אמיתית, ולא מפני שאתה אוהב ללמוד מטבעך.

כיצד?

משום שאנשים האוהבים ללמוד מטבעם, בדרך כלל אינם אנשים חברותיים כל-כך: הם אוהבים לשקוע בספרים ולהתנתק מהסביבה, ובוודאי אינם נוהגים לפזר את ממונם לאחרים.

ואם אתה מפזר כך את ממונך לאחרים, סימן הוא שהתמסרותך ללימוד התורה אינה בגלל האהבה האישית שלך ללימוד ולחכמה, אלא למען שמו יתברך.

ולכן – אמר רבי יוסי בן קיסמא – "מחלקך יהיה חלקי", אני בטוח ששמור לך חלק גבוה ונפלא בעולם הבא.

הערות שוליים
1.
מסכת עבודה זרה יח, וכאן בעיבוד קל לעברית.
2.
"גם" – אבל בוודאי לא רק עבור ההנאה האישית. וכפי שכותב אדמו"ר הזקן: "אף שבודאי [הנגיעה האישית] אינו אלא מעט מזעיר, מכל מקום אין זה לה' לבדו".
יצחק קפלן
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
סדר לפי:
תגובות (1)
13 מאי 2015
אבל גם אם חלוקת כסף לצדקה יש שאלה...
יש אנשים שזה טבעם לחלק את כספם לאחרים.. כי טבעם הוא פזרני....
אייל להב
פתח תקווה