הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
מתוך האתר he.chabad.org
כתוב לנו
יש כאלו שכועסים יותר, ויש כאלו שכועסים פחות. עבור הממהרים לכעוס שבינינו, הם יכולים לסבול מכך כל חייהם. כאן, ליקטנו עבורכם את עצותיו של הרבי

עצותיו של הרבי: כיצד מתמודדים עם כעס?

עצותיו של הרבי: כיצד מתמודדים עם כעס?

לפרק ב' בפרקי אבות

 דוא"ל

רבי אליעזר אומר: ... אל תהי נוח לכעוס.

(פרקי אבות ב, יב).

מידת הכעס היא אחת המידות המגונות ביותר ביהדות. נאמר עליה כי "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה1", שבשל הכעס אדם יורד מגדולתו, ואם הוא חכם חכמתו מסתלקת ממנו2.

לא קשה להבין מדוע. כאשר אנו כועסים, אנו נוטים לפעול מתוך רגשות ולא בהגיון. דברים שנאמרו או מעשים שנעשו מתוך כעס כמעט תמיד יהיו הרסניים ויגרמו לנו להתחרט אחר-כך.

יש כאלו שנולדו עם מזג רגוע יותר. עבורם, ההתמודדות עם מידת הכעס היא דבר פשוט למדי; אין דברים רבים שמכעיסים אותם. אחרים נולדו עם מה שנקרא "פתיל קצר", הם נוטים לכעוס ולהתעצבן על כל דבר קטן.

ההתמודדות עם מידת הכעס היא אתגר אמיתי, אבל התוצאות משתלמות לכל הדיעות. אדם שכועס בטבעו יופתע לגלות עד כמה חייו ומערכות היחסים שלו בבית, בעבודה ובקהילה ישתפרו משמעותית אם הוא ילמד לשלוט – או לפחות להפחית – את רמת הכעס שלו.

עצות שונות ניתנו על ידי גדולי תורה במשך השנים כיצד להתמודד עם הכעס. עם זאת, במכתביו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל אנו מוצאים כמה עצות שבעוד הן נראות קשות מאוד ליישום, הן נוגעות בעצם הדברים; בשורש מידת הכעס. מהיכן הוא נובע? טיפול שורש לא ידכא רק את התסמינים, אלא ימצא את מקור הבעיה וישרש אותה.

לפניכם כמה עצות מתוך מכתביו של הרבי, מעובדות בעיבוד חופשי.

אני כועס עליו/ה כי פגעו בי. אבל האם זו סיבה טובה?

אף אחד לא כועס ללא סיבה. מה גורם לאנשים לכעוס? מעשים או דיבורים של אנשים אחרים. "היא אמרה לי ש..." "הוא עשה כך וכך" מובילים ל"איך היא העזה לומר את זה?" "הוא לא ידע שהוא פגע בי?" וכדומה.

אבל ישנה התבוננות אחת שיכולה לגרום לכעס להתפוגג ברגע.

"בשאלתו.. תיקון להטעמפער שלו, כנראה הכוונה למדת הכעס,

"דבר נכון הוא שילמד בעיון הדרוש את אגרת הקדש לרבנו הזקן סימן כ"ה עד שידע הענינים היטב. כאשר הוא ירגיש שמתחיל להתרגש ולכעוס, יעבור על תוכן הענינים במחשבתו3."

בספר התניא אליו מציין הרבי, מופיע פרק שלם העוסק במידת הכעס. הוא נפתח בשאלה נסתרת: מדוע על האדם הכועס נאמר שהוא דומה לעובד עבודה זרה? אמנם הכעס היא מידה גרועה, אך מכאן ועד להשוות אותה לכפירה בבורא העולם, הדרך ארוכה לכאורה?

אלו הם דבריו של רבי שניאור זלמן מליאדי (בתוספת הסברים בסוגריים מרובעות):

"הטעם מובן ליודעי בינה: לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה. כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו, לא היה בכעס כלל! [שכן מה שאירע לו לא נגרם על ידי האדם שפגע בו, אלא על ידי בורא העולם]

"ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה, מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו [ואותו אדם הפוגע לא ייפטר מן העונש בתואנה כי 'בורא העולם רצה שייגרם לו נזק', שכן הוא פגע בו בבחירתו האישית]

"אף על פי כן, על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום [כך שלמרות שאותו אדם היה שליח לדבר רע וגם ייענש על כך, הפגיעה נבעה אך ורק ברצון הבורא]".

מישהו מסתכל

בספר התניא אנו יכולים למצוא עצה דומה נוספת: לזכור מי מסתכל עלינו כשאנו כועסים.

כך כתב הרבי לתלמיד בשנת תשי"ז (1957):

"במענה על מכתבו... בו כותב אשר לפעמים סובל הוא ממדת הכעס.

"הנה יחזור בעל פה בתניא ריש פרק מ"א, מתחלת הפרק עד עמוד קי"ב שורה שני' תיבת לפני המלך,

"כן יבקש את המדריך שלו שיבאר לו כללות התוכן של אגרת הקדש סימן כ"ה.

"וכשירגיש שהוא מתחיל לכעוס, יחזור בעל פה את תחילת פרק מ"א ויחשוב על תוכן האגרת, וכאשר הוא יתרגל לעשות זאת, מצבו ילך וישתפר4."

בפרק מ"א, אדמו"ר הזקן מסביר כיצד האדם צריך לזכור שבכל רגע בורא העולם ניצב ומשגיח עליו. "והנה ה' ניצב עליו; ומלא כל הארץ כבודו. ומביט עליו, ובוחן כליות ולב [כדי לראות] אם עובדו כראוי."

עצה נוספת: לחכות!

שתי העצות הראשונות נועדו כדי לסייע לנו לעקור את מידת הכעס מליבנו. אך כמובן שזהו תהליך שיכול להימשך זמן רב.

"במה שכתב אודות מדת הכעס והגאוה, - כמו בכל הענינים, דרך התיקון בזה הוא צעד אחר צעד.

"והצעד הראשון הוא: להמתין ולא להביע את הכעס או הגאוה בדבור, שעל ידי זה התחושות לא צוברות תאוצה, כפי שרואים במוחש5..." וגם את אותו שואל מפנה הרבי ללימוד פרק מ"א בתניא.

ועצה מעשית במיוחד: אם נדע מה התוצאות...

לסיום, הנה עצה די מעשית וגם קלה ליישום: אם נדע כי לכעס שלנו יש תוצאות, אנחנו נחשוב וגם נתנהג אחרת.

מתוך מכתב לתלמידה צעירה:

"תקיימי את המצווה המופיעה בשולחן ערוך, שכאשר פוגעים בכבוד מישהו, אפילו אם הדבר נעשה מתוך כעס, יש להתנצל בפניו ולבקש מחילה גמורה.

"קשה לאדם בטבעו להתנצל, ובכל זאת תתגברי על הקושי ותעשי זאת.

"כך, בכל פעם שתעמדי לכעוס תזכרי שלאחר-מכן יהיה עלייך להתגבר ולבקש סליחה... הדבר יעזור לך להחליש את מידת הכעס6."

הערות שוליים
1.

רמב"ם הלכות דיעות ב, ג בשם "חכמים הראשונים", ולכאורה מקורו במסכת שבת קה.

2.

פסחים, סו.

3.

אגרות קודש, איגרת ד'תתקפה.

4.

איגרת ה'תקפח.

5.

איגרת ה'רלט.

6.

איגרת ו'עתר.

מתוך סידרת הספרים "מורה לדור נבוך", בהוצאת "כפר חב"ד".
ניתן להשיג בטלפון: 03-960-6018 או בפניה לדואר אלקטרוני
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
1000 תווים נשארו
שלח לי דוא"ל כאשר קוראים נוספים יגיבו לכתבה זו.
סדר לפי:
תגובות (9)
13 מאי 2016
יראה מלכעוס על השם כגורם שעוזר למנוע את מידת הכעס:
הלוואי שנזכה לכזאת הכרה שלמה שכל רע וגורם לכעס שבא לאדם מאדם אחר הוא מהשם, ולכעוס על האדם האחר שווה ערך לכעס על השם ועל הצדק האלוקי שבא לידי ביטוי בפעולה כזאת. העצה הזאת קלה לי להבנה בייחוד ברגעים שלא נמצא במבחן של אדם כלשהוא שפוגע בי או מכעיס אותי. אני יכול בדיעבד לחזור לתובנה של רצון השם שבא לידי ביטוי בכל פגיעה שהיא אבל באותו רגע זה מרגיש אחרת. ההכרה הזאת חשובה אבל לפעמים לא מספיקה. בטח לא כשנמצא במערבולת של כאב ופגיעות מהעבר יכולות להצטבר ואז רק מתפלל שיהיו לי מספיק כוחות להיכנס לתוך עצמי ולקלוט את השפעת היצר הרע שמכווין בכך שהאדם שמכעיס או פוגע במכוון או לא במכוון הוא רק חלקיק קטן מהר של אשליה שבא לבחון את מידת הכעס. יש רגעים שהתובנות נשכחות ומפנות מקום לכאב ולחוסר הכרה של הכעס והתוקפנות. אולי הנסיון הוא החזרת התובנות האלה במהירות יותר גבוהה כשיש מבחן ע"י אדם כלשהוא.
גיל
מרכז
25 אפריל 2016
בָּז-לְרֵעֵהוּ חֲסַר-לֵב;וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ.משלי
אנונימי
31 מאי 2015
הכול ברור ובהיר
אבל מה שלא ברור לי מהם הגבולות
האם צריך לשתוק למי שמבזה אותך מלבין פניך ברבים
הבריות יתפסו אותך כמודה ב"אשמה" או חסר בטחון כאדם חלש
מה שיפגע בערכך ובכבודך.
נראה לי שכן צריך להגיב ולהשיב "מלחמה" על כבודך
ולהסביר איך עושים זאת בלי כעס אבל באופן שיבהיר למבזה
שלא כדאי לו להמשיך ו"לדרוך" עליך
אודה להרחבה באשר לגבולות
אנונימי
ירושלים
12 אוקטובר 2014
אכן -כאן עומדת למבחן שאלה אמונית-מצד אחד : הכל מאיתו יתברך. מצד שני המביא את חברו לפגיעה פיזית או נפשית יקבל את עונשו.
מגלגלים זכות בידי זכאי וחובה בידי חייב.
מי שגורם רעה לזולתו נענש, גם כן. אל דאטפת אטפוך וסוף מטייפיך יטופון.
אנונימי
ישראל
24 מאי 2013
ל "מותר לחלוק"
במאמר לעיל לא מוזכר גהינום כלל, ואם כתוב שיזכור שבורא עולם משגיח ומסתכל, לענ"ד הדבר הזה אמור להביאו לידי בושה יותר מאשר פחד מגהינום. להבדיל כמו שמתביישים לכעוס ליד אדם גדול וק"ו מלכו של עולם.

אנחנו רגילים להסתכל על גהינום כדבר שלילי אבל זו רחמנות גדולה מאת ה' לאפשר לאדם להתנקות מלכלוך העברות כדי שיוכל לקבל שכר המצוות שעשה בגן עדן.

חוץ מזה אני חושב שתסכים איתי שמי שכועס כבר נמצא בגהינום באותו רגע...
אנונימי
23 מאי 2013
ב"ה! תודה לה' שיש לנו רבי כזה! ישר כוח!
אנונימי
23 מאי 2013
פחד? מה פתאום!
מהבנתי את הכתוב לא ראיתי בשום מקום שמצויין שכדי להתמודד עם מידת הכעס יש להיות מודרך ע"י פחד.
יראה ופחד אינם הינו הך.
פחד הוא תחושה אינסטיקטיבית,
בעוד שיראה נתונה כולה לבחירה: אתה יכול לבחור להתירא ממשהו או ממישהו, ואתה יכול לבחור גם שלא, הכל תלוי בך, בהתבוננות שלך, במודעות שלך, בהבנה שלך, וברצון שלך: "..... וְיִרְאַת ה' לֹא בָחָרוּ;" (משלי א' כ"ט).

בברכה
אנונימית
22 מאי 2013
מותר לחלוק?
דרכי התנהגותי, כאדם מבוגר, נקבעים על ידי. הוי לי אם דרכי בחיים יקבעו על ידי פחד.
פחד מפני גהנום צפוי לי, או מכיוון שיש אמונה האומרת שבורא עולם מסתכל על מעשיי. אני אחראי על כעסי ועל התנהגותי. ביום שהבנתי את זה חיי השתנו. התחלתי לשקול בעצמי, לא מכיוון שמקובל להתנהג בצורה מסוימת כי אם מכיוון ששקלתי והקול הפנימי הדריך אותי. מעניין ששמעתי קול זה מעשיי התבררו נכונים. פחד אינו מדריך טוב, להבין עצמי זה להבין את חברי, זו מתנה שקיבלנו מבורא עולם: האפשרות לשקול את מעשיי ולהחליט כמיטב שיפוטי. וגם ללמוד מהשגיעות שללא ספק כולונו נופלים בהם.
יתכן לא הבנתי נכונה הכתוב, ואם כן יעזור לי הרב להבין

בברכה
אנונימי
ירושלים
22 מאי 2013
יישר כוח, בטוב טעם
אנונימי