כתוב לנו
לפעמים אנו מקבלים השראה מלמעלה, סתם כך באמצע השבוע, ושואלים את עצמנו: מהיכן זה הגיע?

בת קול יוצאת... מכרזת ואומרת: האם שמעתם אותה פעם?

בת קול יוצאת... מכרזת ואומרת: האם שמעתם אותה פעם?

לפרק ו' בפרקי אבות

 דוא"ל

אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא משמיע קול? ואם מן השמיים יוצאת בת קול ומכריזה משהו, אך איש לא שומע, האם זה בכלל משנה? שאלה זו מתעוררת כשאנו קוראים את המשנה השניה בפרק ו' של פרקי אבות, האומרת:

"בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה!"

אות קול שמיימי היוצא ממרומים מזהיר ומוכיח את בני האדם על כך שהם זנחו את לימוד התורה.

האם שמעתם אי-פעם את הקול ממרומים? כנראה שלא (מי שכן שומע קולות, כדאי שיסור לפסיכיאטר הסמוך למקום מגוריו...) ואם אתם לא שמעתם ואף אחד לא שמע, מדוע זה משנה בכלל? ולמי מועילה אותה 'בת קול'?

* * *

בת קול לא שמעתם, אבל לכל אחד מאיתנו יש רגעים של התעוררות, רגעי השראה בהם אנו רוצים להיות קרובים יותר לבורא העולם.

זה יכול לקרות ביום הכיפורים בבית הכנסת, אך לעתים תכופות הרגעים האלו דווקא מתרחשים ביום רביעי פשוט. לא חג, לא שבת ואפילו אין איזו בר-מצווה באופק. אך בלב שלנו יש תחושה שונה. אנו רוצים להוסיף איזו מצווה, מחפשים להשתתף בשיעור תורה או לתרום לארגון צדקה.

מהיכן באו התחושות האלו? הבעל שם טוב מציין כי הכול מגיע מאותה בת קול. הגוף, האוזניים הפיזיות שלנו לא שומעות את הקול האלוקי, אך הנשמה שומעת גם שומעת. ולפעמים הקול חודר עמוק אל תוך הנשמה; אז הנשמה קוראת לנו, אלו הם רגעי ההשראה.

אך כמו שכולנו יודעים, ההשראה באה וגם הולכת, ואנחנו נותרים באותו מצב. אם תרצו, זה קורה בכל יום כיפור: אנחנו מתפללים, מתרוממים, מקבלים השראה ו... הופס, במוצאי יום כיפור נוחתים בחזרה בדיוק לנקודת ההתחלה.

הסוד הוא להיות מוכנים לאותם רגעים, וכשהם מופיעים – בין אם זה ביום כיפור, או בסתם יום של חול – לדעת שזו השראה מלמעלה שלא תישאר לנצח. ואז, לקחת את ההתלהבות, לרתום אותה למעשה ולתרגם אותה למעשים שיישארו זמן רב אחרי שהיא תיעלם.

(מעובד על פי ליקוטי שיחות ט, עמוד 25)

כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
סדר לפי:
1 תגובה
1000 תווים נשארו
רויטל צפון ישראל 7 מאי 2013

בוא נדבר על תחושות באמצע החיים מאוד אהבתי את הגישה הזו, במיוחד בגלל שאני רואה את זה בעצמי שוב ושוב. מדי פעם אני מרגישה כאילו אלוקים קורא לי - לא ממש אלוקים, אבל זו תחושה מבפנים כזו שקוראת לי לעשות טוב. בימים כאלו אני סופר רגישה לאחרים, סופר מתחשבת ונחמדה, תמיד נותנת עשרה שקלים לקבצן בתחנה המרכזית...

ואז זה נעלם כאילו לא קרה כלום.

ההסבר שלך נשמע לי מאוד הגיוני. השב