הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
כתוב לנו

כיצד תלמדו להרשות לעצמכם להרגיש

כיצד תלמדו להרשות לעצמכם להרגיש

 דוא"ל

נראה שהדבר שהכי מפחיד אנשים אינו פשע, מחלה או אפילו מוות. הפחד הגדול ביותר של אנשים הוא רגשותיהם שלהם, ובמיוחד מ"שלושת הגדולים" – בדידות, חוסר-תקווה ופחיתות-ערך. למרות שאנו לפעמים חשים ברגשות הללו, מעטים האנשים היודעים כיצד להתמודד עם נוכחותם. כילדים, הם נדמו לנו כמפחידים כיוון שהזדהינו איתם. הם ייצגו את המציאות שלנו, את עצם זהותנו. הם נראו לנו כבעלי חשיבות עצומה. דיברנו עליהם במשך שעות עם כל אדם שהיה מוכן להקשיב לנו. לא היה לנו מושג מה עוד אפשר לעשות עם מה שנראה לנו ככאב בלתי נסבל. איש לא אמר לנו שזה בסדר פשוט להרגיש אותם, יתכן שאף לעגו לנו ואמרו שאנו ילדותיים.

אנחנו מתוכנתים לחשוב שלהרגיש משהו מלבד אושר, בטחון עצמי והצלחה, פירושו שחסרה לנו אמונה או שאנו סובלים מאיזו הפרעה רגשית. חברות התרופות עושות הרבה כסף מהפחד מרגשות "רעים" והן אומרות לנו שאם לא נסלק כליל רגשות כאלה, יקרו לנו דברים איומים – מפלצות עשויות לחטוף אותנו בכל רגע ולהטילנו אל-תוך ים של אי-שפיות וייאוש, בעודנו ממתינים חסרי אונים לאיזה סם, אירוע או אדם שיוציאו אותנו מן הבור.

רובנו למדנו לחנוק רגשות באומץ, לעטות ארשת פנים שמחה ולפעול "כאילו זה לא כואב" אחרי שנכשלנו במבחן, המורה שלנו לעג לנו, ספגנו התעלמות מידי אבא או אימא או שאחד מחברינו פגע בנו. אולם הדברים הללו מכאיבים. אם לא יכולנו לחלוק את רגשותינו ולקבל אישור להיותם תקפים וממשיים, יתכן שהיינו מרגישים משוגעים או טיפשים על כך שלא ידענו כיצד להיות רגועים ובעלי ביטחון עצמי כמו הטיפוסים הציניים והפופולריים, שנדמה כאילו אין להם אף רגשות. אין פלא שאנשים מנסים להקהות את רגשותיהם באמצעות סמים או התמכרויות!

עם זאת, קיימת דרך טובה יותר. כולנו חווים אינספור אבדנים, תסכולים ואכזבות. כולנו מרגישים נבגדים, בודדים, מנוצלים, נעלבים, ננטשים ומרומים. רק לפושעים אין רגשות (וגם זה לא תמיד נכון). מן הנמנע הוא שלא נרגיש רותחים מזעם, מלאי כאב או שבורים מדחייה ומכישלון. נכון שאנו אמורים להרגיש שמחה על כך שאנו יכולים תמיד לקיים את המצוות, אבל עדיין אנו לא צריכים להכחיש את רגשותינו. דבר זה נקרא ריבוי משימות רגשי - מולטיטסקינג.

ריבוי משימות רגשי פירושו שאנו נותנים לעצמנו רשות להרגיש בלי בושה ובלי אשמה ומזהים אלו מסרים באים הרגשות השליליים להעניק לנו. מרגע שנגלה את המסר, ביכולתנו לתת לרגשות הללו להיות שם ולהמשיך לתפקד כמיטב יכולתנו, עם הכאב.

חשוב שנחשוב על רגש כעל אנרגיה בתנועה. רגשות אמורים להניע אותנו: להתחבר לאלוקים, לנקוט בפעולת הגנה, לעשות משהו יצירתי או לתקשר עם אדם שאיכפת לו מאיתנו. לדוגמא, אם מישהו מעליב אותך, לא יעזור לומר לעצמך "אל תרגיש כלום". הפגיעה היא המציאות הרגשית שלך. עם זאת, ביכולתך לבחור: א) לפטור את הדבר במשיכת כתפיים כבלתי-חשוב; ב) לומר לאדם שאתה מרגיש פגוע, או – ג) לשמור על מרחק הגנה, ובינתיים להרשות לעצמך להרגיש את הכאב שבאובדן מערכת היחסים. דוגמא אחרת: נניח שאתה מרגיש מותש. לאחר שהכרת ברגש הזה, שאל את עצמך: "האם אני מסוגל לדחוף את עצמי קצת יותר? אולי אני רק משועמם וזקוק לאיזו פעילות מעוררת? האם אני באמת זקוק לישון?" אל תתווכח עם רגשות, אך התבונן במקום שאליו הם לוקחים אותך.

אם ילד אומר, "אני שונא את המורה שלי", זה לא יעזור אם נאמר לו "אסור לך לשנוא". הרגשות שלו לא ישתנו. אם נאמר לו שאסור לו להרגיש, או יחוש בושה או בדידות בנוסף לרגשות שנפגעו מיחסו של המורה. במקום זאת, הוא זקוק להכלה וחמלה. אם נלמד להתמודד עם ריבוי משימות רגשי, נבנה בתוכנו סובלנות לרגשות המכאיבים ששוכנים בתוכנו. אנו יכולים להיות בטוחים שאם נשמור על אמונה והתנהגות חיוביות, העוצמה של הרגשות הללו תעלה ותרד מעצמה, בלי כל התערבות מצידנו! ילדים לא מסוגלים ללהטוטנות הזו – הם אינם יכולים להתמודד כך בו-זמנית עם כמה דברים שונים – אבל אתם כן יכולים! אני קוראת לזה גישת ההת"ק:

א. הגדירו: "כן, אני מרגיש מפוחד, פגוע, בודד, דחוי, נבגד, נחנק, מתוסכל וכו'".

ב. תנו תוקף לרגשותיכם: "אני לא רע או משוגע. זה ממש נורמלי להרגיש כמו שאני מרגיש. זכותי להרגיש פגוע, אני "אחזיק" את הכאב במשך כל הזמן שהוא מבקש להיות "מוחזק", כמו ילד פגוע, בלי שיפוט ובלי פחד או בושה".

ג. קחו מן הרגש השראה למעשה אמיץ או לאמונה עזה: " אשתמש בכאב כדחף לפעולה, כמו יצירת מוזיקה, אמנות, לימוד תורה או עשיית מעשים טובים; או שאתמקד בפיתוח יכולותיי הרוחניות – ענווה, חמלה וכו'".

רגשות הם כמו ילדים – אנו יכולים לכבד אותם אך אסור לנו לתת להם את המפתחות לאוטו! ה"מבוגר" חייב להישאר בשליטה על המצב. לשם כך, עוזר לאמץ כללים מסוימים, כמו:

כלל מספר 1: קבלו את כל הרגשות בלי לפחד. אלוקים בירך אותנו במגוון רחב של גווני-רגשות, שכל אחד מהם תורם לעומק ולמורכבות שלנו כיצורי אנוש. בדיוק כפי ששמונים ושמונה קלידי הפסנתר מאפשרים מגוון מרהיב של צלילים מוסיקליים, כך יש לנו צלילים גבוהים ונמוכים – למן האקסטזה וההשראה ועד לזעם ולאדישות.

כאשר מתעוררים רגשות מכאיבים, כמו זעם, ייאוש או חרדה, הרשו להם לחלוף דרך גופכם כמו נהר. אל תנסו לעצור אותם. תנו לעצמכם רשות להרגיש את הכאב העז. חישבו, למשל: "אלוקים עמי ומקבל אותי כמו שאני, עכשיו ממש. הוא אוהב אותי, בין שאני מרגיש/ה בכך או לא". אם תמשיכו לחשוב על כך, בנקודה מסוימת הכאב יתחיל לדעוך. כאשר זה יקרה, חישבו "נהדר, שרדתי!"

כלל מספר 2: כאשר השלב החריף יחלוף, דחפו את עצמכם לעשות משהו חיובי (זה יכול להיות כל דבר!) אשר יוכיח שיש לכם שליטה על פן כלשהו של חייכם. זה יכול להיות דבר קטן כמו צחצוח שיניים או דבר גדול כמו להכריח את עצמכם ללכת לעבודה. זה כמו הרגע בו האחות נכנסת אחרי הניתוח ומכריחה אותך לצאת מן המיטה בטרם אתה חש מוכן, בידעה שההישארות במיטה עלולה לגרום לקרישי דם. אתה מסוגל לתפקד גם כשאתה מרגיש אי-נוחות. היה גאה בכל מעשים חיוביים שאתה מצליח לעשות למרות שברון הלב. לפעמים, רק לעבור את השעה הקרובה זהו דבר שדורש אומץ כביר. ראה את עצמך כגיבור על כך שאתה נושא את אי-הנוחות ומחזיק מעמד.

כלל מספר 3: היו צנועים מבחינה רגשית. פעם פגשתי איש אחד ששהה שלושה חודשים בבית-חולים לחולי נפש. כאשר שאלתי אותו אם זו הייתה חוויה שלילית, הוא אמר לי, "לא, בכלל לא. יכולנו לדבר כל היום על הרגשות שלנו!" אכן, חוקרים גילו שלאחר שאנו מדברים עם אדם אחר על רגשותינו המכאיבים במשך 15 דקות, מתרחשת עלייה מהנה ברמת ההורמונים בגופנו, אך אם נדבר עליהם זמן ארוך מזה, הדבר יעצים רגשות של ייאוש ורחמים עצמיים. לכן, תחמו את עצמכם בזמן. אל תשתפו ברגשותיכם אנשים שיחשבו עליכם כעל אנשים לא אמינים, טיפשים או לא שפויים. אם אתה זקוק למטפל/ת, בחר "מאמן רוחני" שיעזור לך ללמוד להתמודד עם ריבוי-משימות רגשי שכולל את הכאב.

כלל מספר 4: סרבו לעשות ספקולציות על העתיד. האם איראן תתקוף ראשונה? האם מחירי הדלק יעלו? האם הנישואין יצליחו? אם אתה מוצא את עצמך עושה בחרדה ספקולציות על אסונות עתידיים אפשריים שאין לך כל שליטה לגביהם, אמור לעצמך בתקיפות, "אני מסרב לרדת בסמטה המנאלית החשוכה הזאת. אלוקים נותן לי בדיוק את מה שאני צריך". השאירו את העתיד בידיו של אלוקים – אלא אם כן ביכולתכם לנקוט צעדים ממשיים כדי להגן על עצמכם או לקדם את עצמכם – כמו להשיג עבודה, לרכוש פוליסת ביטוח או להימנע מאכילת מזון קלוקל.

כלל מספר 5: פתחו עצמאות רגשית. לעולם לא נקבל את כל האהבה, ההבנה או ההערכה שאנו מייחלים להן. למעשה, אף פעם אף אחד לא מבין אדם אחר לחלוטין. הניחו שאנשים "עושים את המיטב שהם יכולים לו עם רמת האינטליגנציה הרגשית וניסיון החיים שיש להם".

כלל מספר 6: השתמשו ברגשות כמנוף לצמיחה אישית. אם אתם מרגישים בחרדה, הגבירו את אמונתכם באלוקים. אם אתם מרגישים מדוכאים, העסיקו את עצמכם! אם אתם מרגישים עויינות, עשו פעולה להגנתכם. אם אתה מרגיש קנאה, הניח לה לזרז אותך לזכך ולעדן את עצמך; לדוגמא: "אני מקנא באנשים טובם ונדיבים; גם אני רוצה להיות כזה".

כלל מספר 7: השתמשו בטכניקה הבאה להתמודדות עם ריבוי משימות רגשי. היא מלמדת אותך להכיר ברגשותיך ובד-בבד לבחור באמונות ובפעולות חדשות. לדוגמא:

העמדת פנים: "למרות שאני חרד שיפטרו אותי, אני בוחר לעשות כמיטב יכולתי בעבודה, ולדבר "דיבור חדור אמונה" כדי לחזק אותי ואת הסיכויים של משפחתי".

עשיית מעשים טובים: "למרות שאני מרגיש/ה בודד/ה וחסר/ת תועלת, אני בוחר/ת להתנדב לארגון צדקה. אפילו אם אני רק מדביק/ה מדבקות על חבילות מזון, עוזר לי שאני שוהה במחיצת אנשים שמעריכים את מאמציי".

היצמדות לסדר היום: "למרות שאני שונא את הפרעת מצב הרוח הזו, אני בוחר להיצמד לסדר היום שלי של שינה, אכילה, תפילה ועבודה, וזאת על מנת ליצור תחושת יציבות בזמנים שאינם כאלה".

התמודדות עם המציאות: "למרות שאני לא רוצה שילדיי יסבלו מקיפוח אימהי, אני בוחרת להתמודד עם המציאות – המון חובות ובעל שאומר שהוא מדוכא מכדי לעבוד – ובוחרת לחפש לעצמי עבודה".

הגנה עצמית: "הלוואי שיכולתי לשנות את האישה הביקורתית הזאת, אבל אני בוחרת להכיר בכך שנוכחותה היא כמו רעל בשבילי ושיש לי זכות להתרחק ממנה פיזית ורגשית".

הכרת תודה: "בכל פעם שבה אני חולם/ת על האדם שיכולתי להתחתן אתו, אני בוחר/ת להזכיר לעצמי שכיוון שאלוקים הוא זה שגרם לנישואיי להתרחש, הוא ידע מה טוב בשבילי".

מתן תוקף לצרכים האישיים: "למרות שהייתי רוצה להיות יותר מוחצנ/ת, אני בוחר/ת לתת תוקף לכך שאני אדם מופנם ושאינני צריכ/ה לחוש בושה על העובדה שאני זקוק/ה להרבה שקט, פרטיות וזמן לעצמי".

לקיחת אחריות: "במקום לרדת על עצמי כל הזמן על כך שאינני אשת-על סופר-מסודרת, אני בוחרת לקבל את העובדה שסדר וארגון הם תחומים שמהווים אתגר בעבורי ולקבל עזרה מבחוץ".

במילים אחרות: עלינו ללמוד לפגוש את הכאב מתוך חמלה ולאחר מכן להתמקד במעשה חיובי או במחשבה חיובית כדי לקבל מרחק כלשהו ולשמור על עצמנו מלהיתקע בחולות הטובעניים.

ד"ר מרים אדהאן
ד"ר מרים אדהאן היא פסיכולוגית, מחברת, מרצה ומייסדת שיטת א.מ.ת., רשת לעזרה עצמית המוקדשת להתפתחות אישית.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
סדר לפי:
2 תגובות
1000 תווים נשארו
דני 11 מאי 2015

מדהים כתבה מצוינת תודה לה' על הדברים היפים שנכתבו כאן. השב

אדל ורה 30 דצמבר 2013

אני אסירת תודה לכל הידע ומתן כלים לעזור לעצמינו בעצמינו
יישר כח השב