כתוב לנו

אני מתגעגעת לאימא שלי

אני מתגעגעת לאימא שלי

 דוא"ל

אני מתגעגעת לאימא שלי. היום, אימא של חברתי אספה את הילד שלי מן הגן. היא הביאה אותו לביתי ונתנה לו נשיקה. הרמתי אותו, והיא אמרה "תגיד שלום לסבתא!" נשמתי את ריחו החם, וכשהקשבתי למקצב מציצת האצבע שלו, חשתי בגוש המחניק בגרוני. אני מתגעגעת לאימא שלי.

אני מתגעגעת לאימא שלי. בשבוע שעבר, בני הגדול יותר הגיע הביתה עם ציון של 100 במבחן. חיבקתי אותו חזק ולחשתי באוזנו כמה אני גאה בו. הייתה לי חצי שנייה שבה פניתי לטלפון כדי לצלצל למישהו לספר את החדשות. אבל למי? אימא שלי נפטרה לפני אחת-עשרה שנים. היא לא נמצאת שם ולא אוכל להתקשר אליה. אני מתגעגעת לאימא שלי.

אני מתגעגעת לאימא שלי. בתי הגדולה חגגה בת-מצווה לפני חודשיים. במסיבה הגדולה שערכנו, בעלי נשא נאום. בבוקר המסיבה דחקתי בו למצוא דרך כלשהי להזכיר את אמי. זו הייתה הנכדה היחידה שהיא זכתה לראות בחייה. לדברי הרופאים, היא הייתה הסיבה שבגללה המשיכה אמי להחזיק מעמד זמן כה רב. הוא הקדיש לה את היום, וכשעשה זאת, הרגשתי את אותו גוש בגרון ועיניי מלאו דמעות. אני מתגעגעת לאימא שלי.

אני מתגעגעת לאימא שלי. בתי הצעירה נושאת את שמה. כיוון שזהו שם די בלתי רגיל, שואלים אותי תכופות לגביו. לעתים קרובות, אנשים שואלים פעמיים, כיוון שנדיר יחסית שמישהו בגילי קורא לילדו על שם הורה שלו. אני עוצרת ומביטה בבתי היפה, ששמה מתאים כל כך למהותה, ותוהה: אילו הייתה אמי בחיים, מי הייתה הבת הזו? אני מתגעגעת לאימא שלי.

אני מתגעגעת לאימא שלי. לפני ראש השנה, נראה היה שאצל כל מי שאני מכירה ביקרו ההורים. מזוודות ותיקים היו פזורים בסלונים, ומתנות גדשו אותן עד להתפקע. דגני הבוקר החביבים על בני המשפחה, תיקי גב נושאי שמות אישיים וחליפות חג לילדים; מתנות שרק אימא תקנה לבתה ולילדיה. מתנות שלא צריך לבקש אותן, אלא שאימא פשוט יודעת שהן נחוצות ורצויות. פשטידה, בשר מוכן ועוף מוקפא באהבה וארוז לתוך קופסאות, כדי ש"הבת שלי תוכל לנוח קצת". מסעות קניות כדי שהסבתא תוכל לפנק את האימא. הגוש עדיין חונק את גרוני. אני מתגעגעת לאימא שלי.

כאשר אמי הלכה לעולמה, זו הייתה הקלה, במובנים מסוימים. היא הייתה חולה הרבה שנים, ושמונה-עשר החודשים האחרונים לחייה היו קשים במיוחד. בששת החודשים האחרונים לחייה היא הייתה מאושפזת בבית החולים. התפקידים התחלפו. כשנעשיתי אימא בפעם הראשונה, התחלתי גם לטפל באמי ולהעניק לה. לקח לי זמן להבין איך להאכיל ולרחוץ את התינוקת שלי ואת אימא שלי זו בצד זו. כפי שפעלתי בכל המרץ לקבלת מטפלת טובה לתינוקת שלי, כך נעשיתי כוח משמעותי במחלקת בית החולים, נלחמת על כבודה של אמי וזכויותיה נוכח כל מעשה הזנחה ולו הפעוט ביותר.

צהלתי משמחה כשהתינוקת שלי למדה להתגלגל על הבטן ולמחוא כפיים, וניסיתי להתעלם מן הדמיון המבהיל לצהלות העידוד שלי להתקדמותה האיטית של אמי, המנסה באומץ לערום שלוש קוביות זו על גבי זו, במסגרת ריפוי בעיסוק.

כל החודשים האלה פעלתי כמו על טייס אוטומטי, ואני חושבת שאילו עצרתי לחשוב על כל מה שאני עושה בעת ובעונה אחת, ועל הדבר שאותו אני רואה, הייתי זוחלת לתוך מיטתי ולא קמה יותר. אך אדם עושה את מה שמוטל עליו לעשות. רק במבט לאחור, אני נדהמת כיצד הצלחתי להתמודד עם עבודה במשרה מלאה, טיפול בתינוקת, לימודים חלקיים לתואר שני וכן להיות המטפלת הראשונית והתומכת העיקרית של אמי.

כיום, יותר מעשר שנים מאז שהלכה לעולמה, למדתי לקבל שהיא הלכה, וזאת במישורים רבים. המישור שעמו אני עדיין נאבקת היום, הוא מידת טוב-הלב והנדיבות, שרק אימא יכולה להעניק. לעשות לך מרק כשאת חולה, להתקשר לבדוק מה עם השיעול של התינוקת, לשלוח חבילות טיפוח בדואר, לקנות לך את החולצה שלדעתה תהיה כל כך יפה עלייך. כשאני רואה את ידידותיי מקבלות את הדברים הללו, אני באמת שמחה בשבילן, אך הגוש בגרון שב ומופיע בכל פעם ופעם. זה גוש של עצב, של אבל ושל אובדן. כי רק אימא יכולה להיות אימא.

אני כל כך מתגעגעת לאימא שלי.

בריל טריטל
בריל טריטל היא יועצת משפחתית המתגוררת ברמת בית שמש.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
סדר לפי:
8 תגובות
1000 תווים נשארו
אודי 8 יולי 2017

שברת את ליבי, אני בלי אבא 17 שנה ובלי אימא כמעט 5 ועדיין כל בוקר קם עם עצב על אבדנה. השב

עעע 17 ינואר 2016

אני בן 25 ואני מתגעגע לאבא שלי שאותו איבדתי בגיל 12.
כמה פעמים מצאתי את עצמי בסיטואציות שאבא היה חסר בהם?
אמא שלי איתי היום, והכתיבה שלך גרמה לי להעריך אותה יותר.
אני כבר לא גר בבית,גר רחוק בגלל הלימודים והעבודה מגיע הביתה בקושי פעם בשבועים אני מרגיש שהיא מתזדקנת ורע לי עם התחושה הזו. עצוב לי לראות את הזמן עובר ולהבין שעלי להיות עצמאי יותר. רע לי לדעת שבעתיד אהיה לבד בלי אמא.
הכתיבה שלך נגעה ללבי השב

אנונימי via chabadisraeli.com 22 ינואר 2011

אני מדברעם אמא ואבא כל בוקר אימי ניפטרה בשנת 2002
אבי ניפטר בשנת 2006 יש לי תמונות שלהם מישרד
כל בוקר אני מדבר איתם כ2 דקות וממשיך לעסוקי . כל אחד מהם נתן לי חוכמה אחרת חלק ממנה אשתף אותכם - אמא שלי הייתה בשלנית מעולה - יצא לי במשך השנים לראות אותה בעבודה במטבח בבית - היו תקופות בצבא ששירתתי ברמת הגולן - בשתיים בלילה הייתי מתקשר אליה ומבקש מתכון לעוגה ( היינו יחידה
מיוחדת שתמיד הייתה מוקפת במילואימניקים ששמרו עלינו) הייתה לנו גישה ישירה למיטבח- בקיצור ב2 בלילה אמי הייתה מלווה אותי באפיית עוגה - כל פעם אחרת - עוגת שוקולד / איגליש קייק/ ועוד
היוםאני הוא זה שמבשל בבית - וגם אופה - זאת היא תרפייה בשבילי - כאשר מחברות המתכונים של אמי עוזרים לי - כאשר אני ניתקע - אני פשוט מפסיק - מדבר אל אמא שלי - ומייד הפיתרון מופיע הוכחה לכך ניתנה לי שכאשר אישתו של החבר שלי אמרה לי שהיא חלמה על אמא שלי - ומסרה לי ממנה מסרים במילים שרק אימי ואני ידענו עליהם- המילים הללו מלוות ושומרות עלי כל יום!- וכן בזמן שחיו - גם אני הייתי שולח להם בפקס את ציוני ה95-100 של הבן שלי
הם חסרים לי מאוד-
זאת הייתה אהבה ללא תנאים! השב

עידית בנמור נורפוק, ורגיניה, ארה"ב 20 דצמבר 2010

אני מתגעגעת לאמא שלי מיום שאמי הלכה לעולמה בשנת 2002, אני כבר לא ילדת-בת של אף אחד. מדובר בתחושה של יתמות רגשית, ריקנות שאיש לא יוכל למלאה.
דמעות עלו בעיניי למקרא הכתבה והתגובות שאחריה.
האם בנים מרגישים ריקנות זו ,כאשר אמותיהם או אבותיהם הולכים לעולמם?
איני בטוחה בכך. הקשר שבין אם ובת הוא יחיד ומיוחד במינו. לפרקים המלאות הזו חונקת אבל קשה וכואב לחיות בלעדיה.
גם אני אחרי שמונה שנים עדיין רוצה להתקשר לאמא ולספר לה או להקשיב לעצתה. גם אני מתגעגעת לדאגה האמיתית שרק אם מסוגלת לגלות ולהעניק לנו.
למדתי לחיות עם החלל שנוצר, עם הגעגועים האין סופיים ועם הבקשה התמידית : לו רק יכולתי לפגוש את אמי עוד פעם אחת ולומר לה עד כמה אני אוהבת מתגעגעת, עד כמה אני מעריכה אותה ומכבדת אותה.
אמי מלווה אותי גם לאחר מותה. היא מדריכה אותי בתבונתה. כמה חבל שאיני יכולה לחבק אותה וללחוש לה: תודה על הכול, על האהבה ועל הנתינה שלא ידעה גבולות, רק כי אני אני. השב

פנינה טורונטו, קנדה via chabadisraeli.com 10 דצמבר 2010

אמא גם אני כשם שהכותבת לפעמים רוצה לצלצל לאימי ולספר לה על השגי ילדי/נכדיה וכל מיני התפתחויות משפחתיות
אני בכל זאת מדברת ומספרת לה לא בטלפון בצורה רוחנית בכתיבה ביומני.
תודה על מאמר כה טוב
שבת שלום השב

זהבית קנטור מודיעין, ישראל 9 דצמבר 2010

אמא זה אמא זה אמא קראתי את המאמר והתרגשתי מאוד .אני מתחברת לכל התיאור המרגש והאימהי כל כך. אני עדיין חושבת שלהתגעגע זה באמת משהו מיוחד כי לא לכל אחד יש למי להתגעגע כמו שאמרה קודמתי .אך יחד עם זאת אני חושב שאין אמא רעה או לא ראויה , הרי הכל מעם השם והשם הוא המכוון ומוביל את כולנו להתנהגויות כאלה ואחרות. אילו בנות של אמא ש"אינה טובה" היו יודעות להעניק לאימן חייהם היו טובים יותא ומניבים יותר. עלינו לשאוף תמיד להעניק מעצמנו, אם קיבלנו אהבה זכינו ויקל עלינו להעניק ואם לא זכינו לאהבת אם עלינו להחיות בתוכנו את אהבת הבורא ומישם לצמוח מאמר זה לעילוי נשמתן של האמהות שאיננן ובתוכן אימי יקירתי ועטרת ראשי ג'נט בת לילה יהי זיכרה ברוך.
ומבחינתי המאמר הינו מאמר אישי ומרגש ומעניק לי את התחושות והרגשות שניחנת בהן וכמובן שחלקה של אימך ז"ל היה עם היד על העליונה.
זכית...זכית... ספרי על אימך בכל זמן ובמיוחד לילדייך שיכירו אותה דרך סיפורייך . ואהבתם לסבתא תהייה כמעט אמיתית ובע"ה כאשר הם יהיו סבים וסבתות יהיה להם למה לשאוף וכמובן את המודלינק של סבתא לנכדייך , שמחתי להכירך דרך סיפורייך על אימך ."אשת חיל מי ימצא"יהי זכרה ברוך השב

אהובה גבסו ראשון- לציון, ישראל 8 דצמבר 2010

פטירת אם- הדמות המשמעותית שאיננה קראתי את מאמרך והזדהיתי עם כל מלה כתובה.
גם אימי היקרה והאהובה נפטרה לפני עשור שנים.ועדיין דמותה הטובה והשקטה, מול עיניי .אמא של נתינה ואהבה ללא תנאי. וכפי שסיפרת בכל אירוע משמח , ובכל חג, היא חסרה לנו.
שנים לקח לי להתאושש ולהתמודד עם מותה. היום אני יודעת שמעשיה, ומידותיה הטובות, הם נר לרגלי. יהי זכרה ברוך! השב

אנונימי beitar 7 דצמבר 2010

להתגעגע לאמא זה כואב כשאין אמא. זה כואב כשרוצים לשתף את אמא הטובה והיא כבר לא שם [אגב, אפשר לדבר איתה במחשבה, או אפילו בדיבור ],אבל זה עוד יותר כואב לאלו שלא זכו לאמא טובה, ויש המון כאלו. שאמא שלהם לא היתה אמא במובן המלא והטוב של המילה. "יתומים חיים". אמא שלא היתה חמה, שלא פינקה, שלא התעניינה, שהיתה משפילה וקוראת בשמות גנאי, שהפלתה לרעה, שהתעללה פיזית או רגשית או שניהם, זה עוד יותר כואב שאין למי להתגעגע, ויש כל כך כל כך הרבה נשים כאלה, אני אישית מכירה לא מעט, ואני חושבת - איזו מתנה נפלאה זה להיות אמא, ולמה האמהות שלהן לא ידעו להעריך את המתנה הנפלאה, הילדה החמודה שלהן, למה הן התעללו בה כל כך, שברו אותה כל כך ועכשיו אין לה כלים לבנות את החיים שלה, כולל זוגיות בריאה, ואימהות מדוייקת, לא מדי מגוננת ולא מידי מרוחקת. והן בכאב מתמיד מתגעגעות לאמא שלא היתה להן, ומרגישות חסך וחוסר וכאב נוקב בלב, כל הזמן. ואת זכית לאמא כל כך טובה, שכל כך טיפחה אותך ודאגה לך ואהבה אותך, שהיא נתנה לך המון כוח לטפח ולבנות את הבית שלך ואת הילדים שלך. עם כל הכאב - תשמחי שהיתה לך דמות אם כל כך טובה, שיש לך למי ולמה להתגעגע. השב