הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
כתוב לנו

חלות טריות לאלוקים

חלות טריות לאלוקים

 דוא"ל

רבי משה חגיז, בספרו משנת החיים, כותב שהוא שמע את הסיפור הזה מאנשים מהימנים בצפת, שנכחו בשעת מעשה.

באמצע המאה השש-עשרה עקר יהודי אנוס מפורטוגל לעיר הקודש צפת. לאחר שנים בהם נאלץ לקיים מצוות בסתר, הוא שמח לקראת הרגע בו יכל לשוב בגלוי לדת אבותיו.

שנים לאחר-מכן הוא שמע בבית הכנסת דרשה של הרב על "לחם הפנים" אותו היו מקריבים בבית המקדש (ראה ויקרא יד, ה-ט). הרב לימד את ההלכות השונות הקשורות בלחם הפנים, שוחח על המשמעות המיסטית וציין כי כיום, בשל חטאינו נחרב בית המקדש ואיננו יכולים להעלות קורבן זה.

היהודי לקח את הדברים ללב. כשהגיע הביתה, ביקש מאשתו להכין שתים עשרה חלות מיוחדות ביום שישי הקרוב. הוא העביר לה את כל ההלכות ששמע בדרשה: עליה לנפות את הקמח שלוש עשרה פעמים, ללוש אותו בטהרה ולאפות את הבצק היטב. הוא ציין שהוא עומד להקריב את החלות כמנחה לה' וכי הוא מקווה שבורא העולם יקבל את מנחתו ויאכל אותן.

אשתו מילאה בנאמנות אחר בקשתו. בשעות הצהריים המוקדמות של יום שישי, כשאיש לא היה בבית הכנסת, הביא היהודי את החלות אל בית הכנסת. הוא שטח תפילה לבורא העולם שיקבל את מנחתו ויאכל את החלות הטריות ואף יהנה מהן. הוא הוסיף להתחנן בדמעות שליש כי קורבן זה יכפר על עוונות בני ישראל, לאחר-מכן הניח אותן בארון הקודש ושב לביתו בצעדים קלים.

מאוחר יותר הגיע שמש בית הכנסת כדי להשלים את ההכנות לקראת השבת. כמדי שבוע, הוא פתח את ארון הקודש כדי לוודא שספר התורה נמצא במקום הנכון ומוכן לקריאת התורה למחרת בבוקר. כשפתח את הארון הופתע לגלות חבילה עטופה; הוא פתח אותה וגילה שתים עשרה חלות ריחניות!

הוא לא ידע מהיכן הגיעו החלות אך גם לא השקיע בכך מחשבה רבה: הן נראו נפלא והדיפו ריח ניחוח – והשמש החליט לקחת אותן הביתה.

באותו ערב המתין היהודי בחוסר סבלנות לסיום התפילה. כשכולם עזבו את בית הכנסת, הוא ניגש בחיל וברעדה לארון הקודש ופתח את דלתותיו. החלות לא היו שם! הוא היה מאושר כל-כך. הוא מיהר הביתה וסיפר לאשתו כי אכן אלוקים לא בז לקורבנם הדל אלא קיבל את החלות ואכל אותן בעודן חמות!

"הבה לא נתעצל" אמר לה, "את רואה שהוא אוהב את החלות שלנו. עלינו להשתדל לעשות זאת בכל שבוע, בדיוק באותה מסירות ודייקנות בה עשינו זאת בפעם הראשונה."

התרגשותו דבקה גם באשתו והיא שיתפה פעולה בשמחה.

בכל יום שישי בבוקר היא הכינה בנאמנות שתים עשרה חלות יפהפיות כשהיא מקפידה על כל פרט ופרט, גדול כקטן, וכל יום שישי אחר הצהריים הוא הביאן לבית הכנסת ושטח את תפילתו הכנה לבורא העולם.

ובכל יום שישי אחר הצהריים היה השמש מגיע לאסוף בשמחה את החלות הטעימות, ובכל יום שישי בערב היה היהודי מפורטוגל מודיע בשמחה לאשתו ששוב נתקבלה מנחתם הדלה.

כך המשיך הדבר שבועות וחודשים.

ביום שישי אחד, נשאר הרב בבית הכנסת עד אחרי הצהרים, מאוחר מן הרגיל. היה זה אותו רב שנשא את הדרשה על "לחם הפנים", אותה דרשה שהעניקה השראה רבה כל כך ליהודי מפורטוגל. הוא ישב בבית הכנסת והכין את הדרשה אותה התעתד לשאת למחרת. להפתעתו ראה פתאום את אחד מאנשי קהילתו נכנס כשהוא נושא שתים עשרה חלות, הולך לארון הקודש ומניח אותן בתוכו. הוא נוכח לראות שהאיש לא מודע לנוכחותו, ושמע אותו ממלמל תפילות נרגשות לאלוקים, שיקבל את מנחתו וייהנה מן החלות.

הרב הקשיב לו בתדהמה. בתחילה שתק, אך משהחל להבין מה מתרחש, התעורר בו כעסו. לבסוף לא הצליח למשול ברוחו וקרא בזעם: "עצור! טיפש שכמותך! כיצד אתה מסוגל לחשוב שאלוקינו אוכל ושותה? זהו חטא נורא לחשוב שאלוקים אוכל כמו בן תמותה פשוט! אתה חושב שהא-ל הוא זה שלוקח ואוכל את הכיכרות העלובות שלך? הרי זהו ודאי השמש שאוכל אותן!"

באותו רגע נכנס השמש לבית הכנסת וציפה לקחת את החלות שלו כרגיל. הוא הופתע לראות את הרב ואדם נוסף עומדים שם. הרב פנה אליו מיד ואמר לו, "אמור את האמת! האם אתה נוטל מארון הקודש מדי יום שישי חלות טריות?"

השמש הודה בכך מיד. הוא כלל לא היה נבוך. הוא לא יכול להבין מדוע הרב נסער כל כך ומדוע הוא צועק על האיש השני שנראה אומלל כל כך, אף שהכיר אותו וידע שהוא יהודי חסר השכלה אך כן וישר.

משהמשיך הרב את דברי התוכחה שלו, פרץ האיש בבכי. הוא הרגיש נורא ואיום. לא זו בלבד שלא עשה מצווה כפי שחשב, אלא שנראה היה שהוא אף חטא בחטא גדול. הוא התנצל בפני הרב על כך שלא הבין נכונה את הדרשה על לחם הפנים והתחנן בפניו לסלוח לו. הוא עזב את בית הכנסת בבושת פנים ובייאוש. כיצד יתכן ששגה כל כך? מה עליו לעשות כעת?

זמן קצר לאחר מכן הגיע לבית הכנסת אחד מתלמידיו של האר"י הקדוש – רבי יצחק לוריא. הוא אמר לרב כי הוא נשלח על-ידי האר"י שאמר כי הרב ילך לביתו וייפרד ממשפחתו, כי נגזר בשמיים שבזמן בו הוא אמור לשאת דרשה למחרת בבוקר הוא כבר ילך לעולמו.

הרב לא יכל להאמין למשמע אוזניו ולכן עשה את דרכו ישירות אל האר"י. "מאז שחרב בית המקדש לא הייתה לבורא העולם הנאה מרובה כמו שהייתה לנו מקורבנו של היהודי הפשוט. כאשר הוא היה מביא את החלות אל בית המקדש, היה בורא העולם מקבל אותם באהבה כאילו היו לחם הפנים; לפיכך נגזרה עליך מיתה כאשר גערת בו והפסקת אותו ממנהגו. זו גזירה מן השמיים ולא ניתן לשנותה."

הרבי הלך הביתה וסיפר למשפחתו על כל מה שקרה. בשעת הדרשה בבוקר המחרת, כבר יצאה נשמתו כדי לשמוע דברי תורה בבית המדרש של מעלה, בדיוק כפי שניבא האר"י.

הערה ביוגרפית

רבי יצחק לוריא (1534–1572), הידוע גם בכינויו "האר"י הקדוש", חולל מהפכה בלימוד הקבלה ובהטמעתה לזרם המרכזי של היהדות במהלך השנתיים שחי בצפת בטרם נפטר בגיל 38.

ירחמיאל טילס
עובד על ידי ירחמיאל טילס מתוך מקורות כתובים ושבעל-פה. לפי גירסא אחרת של סיפור זה, הרבי הוא הרב משה צבי מסוורן ובעל הפונדק הוא מר צבי וולבקה. לפי גירסא זו, טקס הנישואין התרחש בל"ג בעומר.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
סדר לפי:
10 תגובות
1000 תווים נשארו
אאאא 15 יוני 2015

סיום אחר ששמעתי יפה מאוד הרב גלעד מסינג מספר סיום אחר,מקסים, שבו האר"י אומר לרב-תאמר למי שהכין את החלות שלא יפסיק!שימשיך להביא לו את החלות רק שהפעם יעשה נחת רוח גדולה יותר ויביא את החלות ישירות מידיו לידיו של השמש ואז המעשה יהיה אפילו יותר גדול ומתוק...
מה זו נתינה ליהודי ,זה הנחת רוח הכי גדולה שאפשר לעשות לריבון עולם השב

יהודי ת 29 דצמבר 2012

"המלבין פני חברו כאילו שופך דמים" הוא היה יכול להסביר לו בצורה נכונה לדוגמא"לתרום מאת החלות לנזקקים ,וכו וחא להעליב ולהשפילו!! השב

בית חבד בית מנחם ירושלים 24 יולי 2012

חלות טריות לאלוקים ב"ה
הסיפור נכון, רק כפי ששמעתי היו בס"ה שני חלות. מכאן ראיה למשנה האחרונה במנחות פרק י"ג משנה י"א: נאמר בעולת הבהמה אישה ריח ניחוח (ויקרא א ט) ונאמר בעולת העוף אישה ריח ניחוח (ויקרא א יז) ובמנחה אישה ריח ניחוח (ויקרא ב ב) ללמד שאחד מרבה ואחד ממעט ובלבד שיכוון אדם דעתו לשמיים:
כי רחמנא ליבא בעי. השב

אנונימי נתניה, ירשאל 29 אוגוסט 2010

איך אומרים תוכחה ראשית לרב יש אחריות רבה ולכן הקב"ה מדקדק עם צדיקים.
דבר נוסף, הבעיה היתה שהרב השפיל את היהודי ובז לתמימות שלו. במקום לשבח אותו על רצונו הטוב לעשות נחת לה' הוא בז לו והתנשא מעליו. זה היה חטאו. לא עצם התוכחה השב

משה ישראלי רמה"ש, ישראל via chabad-rh.co.il 30 מאי 2010

חלות טריות לאלוקים הסיפור לא הגיוני מאחר והאשמה נופלת על הקדוש ברוך הוא כי כל הדמויות המופיעות בסיפור
היו תמימות וחיוביות ולכן העונש היה כבד מדי השב

עליזה - אילת אילת, ישראל 29 מאי 2010

לא אהבתי את הסוף - כשם שהשם יתברך לא אכל את הלחם גם הוא לא ימית אדם בכלל התוכחה השב

gavish 26 מאי 2010

עוצמה של תמימות, אבל...
שאלה לעצם הענין: האם הרב טעה בכך שהעיר לאותו יהודי תמים על 'חטאו' כביכול, או שהוא טעה בכך שהשפיל את היהודי?
במילים אחרות, מה אתם הייתם עושים? הרי נעשה פה דבר שלפי כל הדעות אינו נכון טכנית, ונכון רק בליבו של אותו יהודי. השב

יצחק קלפוס פ"ת, ישראל 25 מאי 2010

סיפורי צדיקים שלא נשכחים את הסיפור הנ"ל שמעתי בילדותי מפי הרב המחנך אלחנן סמט ע"ה בשנת תש"ט בבית ספר שארית ישראל בפתח תקווה כיתה ג' המנהל היה הרב יוסף הלר זצ"ל השב

הרב מנדי קמינקר 24 מאי 2010

הנוסח הנכון מובא בספרו של הרב חגיז, כפי שמצויין כאן. הוא מקור הסיפור והגירסאות המאוחרות יותר עובדו על פי הגירסה המקורית. השב

בעילום שם 6 ינואר 2018
in response to הרב מנדי קמינקר:

הסיפור הזה כבר מופיע בכתב יד משנת ה'רלג כמאה שנים לפני הארי הקדוש השב