הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
כתוב לנו

האבא הרביץ לילדו - כיצד עליי להגיב?

האבא הרביץ לילדו - כיצד עליי להגיב?

 דוא"ל

ערב אחד, כשישבתי במסעדה בניו-יורק, הבחנתי במשפחה הסועדת בשולחן הסמוך. "כמה נחמד", חשבתי לעצמי, "זוג נחמד הלוקחים את שלושת ילדיהם לבלות יחדו בערב נהדר". אבל אז הבחנתי במשהו מטריד מאוד. האב נזף בילד הקטן – שנראה כבן 9-10 – והעניק לו סטירת לחי מצלצלת. ניסיתי להתעלם מן הסצנה והפניתי את מבטי, אך תחושת המתח באוויר הקשתה עליי לעשות זאת, במיוחד שהאישה והבעל החלו להתווכח. ככל שחלפו הרגעים היה ברור שלא מדובר במקרה חריג אלא במשפחה שלא מתפקדת כהלכה. לא הייתי זקוק להכשרה פסיכולוגית כדי לראות שילדים אלו חיים בסביבה פוגענית ומתעללת – אב עצבני ואם חלשה וחסרת אונים. האווירה שנוצרה הייתה איומה. יכולתי לחוש את המרירות, הזעם והפחד חודרים ומשתלטים על השולחן הסמוך לי. לא היה לי ספק שהילדים התמימים הללו חשופים למתקפה מתמשכת בביתם שלהם.

מה עליי לעשות? לא יכולתי להמשיך לשבת שם ולנעוץ את המזלג בסטייק העסיסי (או במה שהיה מונח אז על צלחתי) כאילו לא אירע מאום, אדיש לכאבם של הילדים.

האם עליי לגשת לאב ולדבר אתו? אין ספק שהוא לא יקבל זאת בברכה – אדם זר לו לחלוטין המתערב בענייניו הפרטיים. אך האם זה משנה? האם עליי לשבת בשקט כשאני רואה התנהגות שכזו? ואולי ההתערבות שלי רק תקניט אותו עוד יותר ולאחר מכן הוא יכלה את זעמו בבני המשפחה? ובכלל, מה אוכל לומר בכמה דקות לגבר מתעלל כך שהדבר יעזור איכשהו לו ולילדיו? ושוב, האם בגלל סיבות אלו מותר לי להפנות את הגב ולהתעלם ממה שקורה אף שאני מודע לחלוטין לפשע המתבצע כאן? האם עליי לדבר אל האישה והילדים? או להתריע בפני הרשויות על הסכנה הפוטנציאלית? האם לעשות זאת כשאין לי כל הוכחה זה מעשה אתי? אחרי הכל, לא הכרתי את המשפחה הזו. לא היה לי כל ידע ממקור ראשון על אורח חייהם בבית. האם אוכל לעשות מעשה כשאני מונחה פשוט על-ידי האינסטינקטים שלי? מצד שני, אולי אוכל למנוע בכך התרחשות נזק כלשהו?

אתם רואים – העניין רחוק מלהיות פשוט.

מה הייתם עושים במקומי?

מה היה עושה אברהם אבינו?

ניתן לשאול שאלה זו לגבי כל צורה של התנהגות לא הולמת שאנו עדים לה. מהו הדבר הנכון לעשותו – להתערב או לא?

אתה רואה עמית בעבודה גונב כסף מהחברה בה אתם עובדים. האם תתעלם ממנו, תדווח עליו או תתעמת אתו? אתה יודע שהשכן שלך מתעלל באשתו. איזו פעולה עליך לנקוט, אם בכלל?

התורה נותנת הנחיות שונות ביחס לאחריות שיש לנו לא לעמוד מן הצד ולהתעלם מפשע המתבצע נגד עינינו, וכן להזהיר אחרים בפני סכנה העלולה להתרחש. כמו כן יש לנו מחויבות לנזוף באדם חוטא, קודם כל – באופן פרטי ובעדינות, ואם זה לא עוזר עלינו להוקיעו בפומבי. אבל יישום החוקים הללו דורש ניתוח המצב לפי המקרה הספציפי. איך תופסות דוקטרינות אלו לגבי המקרה שקרה לי במסעדה? אם ההתערבות שלך לא תעזור לפתור את הבעיה ואולי אפילו תחריף אותה, האם צריך להתערב במתרחש או לא? ואם אינך בטוח שהתבצע פשע, האם אתה יכול לשפוט בכלל? הרי לכל אדם יש חזקת חפות. האם תוכל לפעול כשאתה מתבסס על תחושות בלבד שקיימת בעיה רצינית?

בעבר הייתי עד לריב בין שני אנשים באמצע התפילה. אספר לכם מה עשיתי אך ראשית ברצוני לכתוב על עקרון מפתח המבוסס על ערכי התורה האוניברסליים ועל גישתה הרגישה בצורה יוצאת מן הכלל ליחסי אנוש, כפי שייצג זאת אברהם אבינו.

בראש ובראשונה, אברהם גילה יחס נדיב וטוב לב לכל אדם שפגש בו. בין שהיו ידידים או זרים לו, בני משפחה או אורחים, אויבים או בני ברית. הוא אפילו התפלל בעבור האנשים החוטאים מסדום.

הדבר הראשון שעשה אברהם היה לפתוח את ביתו – אוהלו היה פתוח מכל ארבעת עבריו – ולקדם בברכה אורחים מכל כיוון גיאוגרפי או אידיאולוגי ממנו באו. התלמוד מספר שלאחר שהאכיל את אורחיו נהג לבקש מהם באדיבות לברך את בורא העולם על הארוחה באמרו "וכי משלי אכלתם? הלא הכול שייך לבורא העולם." (תלמוד, סוטה י, ב).

האקסיומה היא שרק דרך כך שקודם כל תאהב את זולתך תוכל להביא אדם זה לאהוב את האלוקים. הדרך הטובה ביותר לסייע למישהו לשפר את דרכיו היא לגלות אהבה כלפיו – לא כמין גימיק או מלאכותיות שנועדו לרכך את האדם כך שתוכל לנזוף בו, אלא בעזרת אהבה פשוטה, אמיתית וכנה – להראות שבאמת איכפת לך.

מה באמת שוכן בלב ההתנגדות שחש כל אדם לשמיעת תוכחות? גאווה, פחד להיות נשפט, בושה וחשיפה.

מצד שני, מה באמת מניע אותנו לנסות לתקן מצב העושה עוול למישהו? תכופות זה עשוי לבוא מיוהרה, משיפוט ומתחושת עליונות שלנו. יתכן אפילו שאתה נהנה ללעוג לאחרים. אם דברי התוכחה שלך נאמרות בגישה פטרונית ומתנשאת, היה סמוך ובטוח שלא תהיה להן כל השפעה.

אולם, אם האדם האחר ירגיש שמלותיך באות מן הלב, שבאמת ובתמים איכפת לך ממנו, הוא עשוי להיות פתוח לשמוע את מה שיש לך לומר.

יותר מדי ביקורת מורעפת על אנשים מתוך כוונות שגויות או רעות. מסיבה מוזרה כלשהי, אנשים נהנים תכופות למתוח ביקורת על אחרים. לעתים זה מתוך חוסר ביטחון ולפעמים כדי לגרום לעצמם להרגיש טוב יותר ביחס לעצמם. כך או כך, זו תכונה מכוערת.

התנאי החשוב ביותר בטרם תתערב במקרה כלשהו הוא שאתה עצמך תבוא בגישה לא אנוכית ואוהבת, וכי תחוש אכפתיות אמיתית ביחס לסיטואציה, כלומר שהיא תיגע ללבך באמת ובתמים.

תוך זכירת כל הדברים הללו, ניגשתי לשני האנשים שהתווכחו בבית הכנסת וביקשתי רשות לומר משהו. שניהם נבהלו ופנו אלי ושאלו מה אני רוצה. אמרתי בנעימות שהייתי רוצה לשאול אותם משהו כשיהיה להם רגע פנוי. אולי בשל גורם ההפתעה – הם לא חשבו שזה יקרה – או פשוט מתוך אדיבות פשוטה, הם חדלו להתווכח וחיכו לדבריי. כל שאמרתי היה, "ממרחק נראה לי שאתם ידידים טובים המתווכחים ביניכם. אני תמה האם אוכל לעזור לכם לפתור את הוויכוח. הסיבה שאני פונה אליכם היא כיוון שאני וכמה אנשים נוספים כאן מנסים להתפלל והוויכוח שלכם מפריע לנו".

אחד משניהם השיב באגרסיביות, "נושא שיחתנו אינו מעניינך". בעודו אומר זאת יכולתי לראות שהאחר קצת מתבייש ונסוג מן השיחה.

אף שאינני מאמין שפתרתי את הבעיה, הצלחתי למוסס אותה לאותו הרגע. ומי יודע, אולי יצא מזה משהו חיובי...

באירוע שקרה במסעדה, למרבה הצער, אני מודה שלא עשיתי כלום. במבט לאחור, אני מרגיש שהייתי צריך לומר משהו לאב. אך מסיבה כלשהי, באותו זמן, לא יכולתי להביא את עצמי לעשות זאת. אינני יודע מדוע. עכשיו כשאני חושב על כך, היה זה משום שחשתי אי נוחות רבה, ואולי פחדתי מן התוצאות האפשריות של ההתערבות שלי. לדאבון לבי, אולי אילו היה לי יותר איכפת והייתי רגיש יותר לסיטואציה, הייתי מצליח להתגבר על ההתנגדות הפנימית שלי ופשוט קורא לאב הצידה ואומר לו:

"יש לך ילדים מקסימים כל כך, נשמות עדינות כל כך. אלוקים ודאי מאוד אוהב אותך אם הוא נותן לך לטפח ולהגן על אוצרות כאלה. מאוד כואב לי לראות שהילדים האלה גרמו לך לצעוק עליהם".

אפילו אם האב היה אומר לי להסתלק מענייניו, הייתי מתעקש ואומר לו, "אני יודע שאולי זה לא ענייני, אך אנא הקשב למה שאני אומר לך. הילדים שלך הם פשוט כל כך, כל כך עדינים ורכים..."

האם זה היה עוזר? מי יודע? אך בוודאי שזה לא היה מזיק...

מה היית אתה עושה?

הערותיכם והצעותיכם לדיון קריטי וחשוב זה תתקבלנה בברכה. אנא שתפו אותנו במחשבותיכם.
סימון יעקבסון
סימון יעקבסון הוא כותב ומרצה מפורסם. הוא חיבר את הספר "הדרך לחיים של משמעות"
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
סדר לפי:
15 תגובות
1000 תווים נשארו
דינה בת חנה פריז 2 יוני 2013

כמה פעמים הייתי עדה לאלימות, ואני לא יכולה חייבת להגיב, זה כח נפשי שמחייב אותי, עם אני עדה אני יכולה לעשות משהוא , אז קודם כל המון אהבה לכולם, חיוכים, להציע עזרה, להבין, לתמוך בכולם בלי לשפוט. פעם הגעתי לגן ילדים, אבא אחד בא לחטוף את ילדו, המשטרה הגיעה, שמו את האבא על הריצפה, תמכתי במשטרה, תמכתי באבא שלא יכאיבו לו, שירגע, ארבע שוטרים עליו, גויים,בארץ של גויים, כמה שאני דתי ה לתפתי את הפנים של האבא המשתולל, הוא נרגע קצת והשתחרר האלימות נרגעה, וכל אחד הלך לדרכו בלי יותר נזק. השב

דינה בת חנה פריז 2 יוני 2013

אני במקומך הייתי אולי הגשת לילד, אומרת לו, תהייה שקט, אבא עייף, הייתי תומכת באבא כדי להוריד את הלחץ שהוא מבטא, כדי שלא ינקום בילד, או באשתו, פעם זה קרה לזוג, תמכתי בעצבני, זה. הוריד לו את הלחץ החברתי, הוא התנהג יותר רגוע, תמיד ברגעים של לחץ הדיר לטפל בעצבני לראות לו שלא שופטים אותו, שאוהבים אותו, לחייך, להציע עזרה לאבא, שמבינים אז לפחות אין נקמה בגלל המבטים השלילים השב

אנונימי 1 יוני 2013

משפחה לא מוכרת. כל התערבות יכולה לגרום לנזק.

נניח שאם היית מכירה את המשפחה קצת יותר מקרוב, הדרך הנכונה לעזור באמת זה להזמין אותם הביתה ולטפל בעניין יותר מקרוב.

פה מדובר במשפחה לא מוכרת שצריכים קודם להכיר. השב

בדרכו של אברהם אבינו ור' מאיר בעל הנס 30 מאי 2013

הבעל שם טוב אומר- שהעולם זה המראה לעצמי שלי.
כלומר, כל אירוע שקורה צריך ללמד אותי.
אז קודם כל אתפלל שאזכה לאמונה ובטחון בשם.
אח"כ אבקש מהשם שייתן לי שכל איך לנהוג במצב הנ"ל מתוך אהבה ושליחות.
ואבקש שהשם יאיר לי את הדרך, אח"כ אבקש שייתן לי כוחות.
ואז אלך ואשאל את האב לשמו ומשפחתו ואגיד שהם משפחה יפה מאוד, ואני אשמח לברך אותם בכל הברכות.
ואשאל לשם של האב ואמו ואתפלל עליו שיחזור בתשובה. השב

אנונימי אלעד 30 מאי 2013

אכן אי אפשר לשפוט מהמקרה במסעדה.שכן יתכן והילד עבר את הגבולות באותו היום ובמעשה שעשה במסעדה חשב כי לא יקבל עונש בפובי ולכן הרשה לעצמו להתנהג לא יפה ץאך האב החליט להראות לילד שכן אם מגיע לו עונש הוא יקבל אותו ולא ינצל את המומנט הזה.

הויכוח בין בני הזוג הוא תוצאה של חוסר נעימות של האישה להוכיח לסובבים במסעדה שאינה מסכימה עם התנהגותו.יתכן ובבית גם היא הייתה עושה זאת.

לכן שימו לב לפני שאתם מגיבים! ודונו לכף זכות!

ילדים לפעמים רוצים להתחבר להורים ובטעות הילד חושב שדרך התנהגות שלילית הוא יקבל תשומת לב.נכון שהוא טועה אך לא יודע אחרת וכך הוא יודע שאם ירגיז את אבא ויקבל עונש אמא תריב עם אבא והנה הוא השיג התחברות(לפי גישת הנחית הורים "שפר") השב

אנונימי 29 מאי 2013

אדם שמכה את ילדיו יכול גם לחוש אהבה אליהם (בו זמנית או לפני ואחרי) ההכאה קשורה לחוסר שליטה עצמית ותפיסת עולם מעוותת ואינה סותרת רגשות אהבה.
ולכן- לראות אדם מכה את ילדו במסעדה- כן! בהחלט זה מעורר סימן שאלה גדול. השב

אנונימי 29 מאי 2013

שלום וברכה,

בהחלט נושא שבו ברגע צריך לדעת מה לעשות כדי לפגוע ולא להכעיס.
אולי היתי אומרת למלצר לך תגיד להורים, שעכשיו בשעות האלו אתם מחלקים גלידה לילדים ואתה רוצה לתת לילדיו גלידה ואילו טעמים הם אוהבים ועם ההורים גם רוצים אז בהחלט גם להם. אולי זה היה שובר קצת את הכעס והויכוח. ואז אפשר היה גם לגשת לדבר ככה כבדרך אגב מה אתם אומרים על המחווה היפה של המסעדה... ולהמשיך עם אפשר.

תודה רבה לכם על המגזין השבועי. יישר כח. השב

משה 29 מאי 2013

"כמו כן יש לנו מחויבות לנזוף באדם חוטא, קודם כל – באופן פרטי ובעדינות, ואם זה לא עוזר עלינו להוקיעו בפומבי. אבל יישום החוקים הללו דורש ניתוח המצב לפי המקרה הספציפי

מאין? מהי המחויבות והיכן מובא הדבר בתורה?

משה השב

שי י-ם 29 מאי 2013

סימון היקר לאוי"ט;
על אף שקראתי בעיון את כל המאמר, אינני מצליח להבין איך הצלחת לפי התנהגות רגעית זו להכריע, שמדובר 'במשפחה שלא מתפקדת כהלכה' (כלשונך), ברור לכולם שפעולה שלילית זו נעשתה מתוך איבוד עשתונות, שכן אם נצא מתוך הנחה שאבי הילד הוא אדם נורמטיבי, הרי אין ספק שגם הוא אינו שלם עם המקרה, דבר שיביאו בעתיד לעשות חשבון נפש עם עצמו.
ובכל מקרה, אם אינך מכירו, בודאי שלא תוכל לומר שכתוצאה ממעשה זה אישיותו נחשפה לפניך, היית עמם לפני שהגיעו לשם? ידוע לך מהו עברו של הילד או של האב באותו היום?
ואם נצא מתוך הנחה שמדובר פה באב מטורף ומתעלל, אז בודאי שאסור לנו להתערב בזמן אמת, שכן 'ההתערבות שלי רק תקניט אותו עוד יותר ולאחר מכן הוא יכלה את זעמו בבני המשפחה' (כלשונך),
היוצא מדברנו, שברור שבסיאטואציה כזאת התערבותנו היא אסורה ואולי אף מסוכנת. השב

בן הארץ ישראל 29 מאי 2013

כשחושבים לעומק , היתה צריך לשואל למה?
דוגמה : למה לאבא לטרוח ולהכניס את עצמו להוצעה כספית כל כך גדולה במסעדה של האכלת 5 נפשות , אם הוא מכה את ילדו ?
יש שחושבים ומחפשים לשלול את האחר ,כדי להרגיש את עצמם טובים יותר,

וכאן אני מציעה תסתכל בפגמים שלך, ותשאל אם להלשין על עצמך במשטרה , אולי אז תקבל תשובה לשאלתך ! השב

אנונימית 28 מאי 2013

אפשרות אחרת לנסות לעצור מצב כלשהוא במיוחד במקום ציבורי כגון מסעדה שהוא מקום סגור יותר,
זה לבקש ממלצר או מארח, ז"א אדם ציבורי השייך למקום, שיגש וישאל אם הכל בסדר ואם אפשר להגיש משהו נוסף וכו'. זה מידית מוריד את חומרת התגובה של, במקרה זה האבא , וגם מעמיד אותא במקום על ההתנהלות הלא תואמת. השב

אביגדור 26 מאי 2013

זה לא בריא ולא נכון להתערב ולקחת ללב דברים חיצוניים שאנו רואים.
פעם גם אני הייתי מנסה לעזור לכל עובר ושב ולנסות להפוך את חייו האומללים
לאחרים. דבר שהתברר כמעשה שגוי מאד. צריך לדעת שישנם אנשים 'מחוקים'.
אסור לקחת דברים ללב ולחשוב שביכולתנו 'לשנות את העולם'. היו הרבה אנשים כאלה
וסופם לא רק שהם לא הצליחו אלא הם גרמו לתסכול נוסף.

צריך להבין שאיננו מנהלים את העולם אלא אלוקים עושה זאת.
בואו נדאג לעצמינו. יש בנו מספיק מה לשפר ויש לנו מעגל חברים
וקהילה בהם אנו צריכים לתמוך. כמובן שאין להתעלם מדברים חיצוניים
לחלוטין אך אסור לקחת זאת ללב ולנסות לטפל בגישה חברותית.
אסור להתפעל מדברים כאלה. כל אדם יכול להגיע למצב כזה אם
הוא שוקע ביצריו ותאוותיו ולא חיי חיים בריאים ונכונים.

לאדם שמתעלל בילדיו אתה לא יכול לעזור בפנייה אליו מאחר ואם
הוא נמצא בכזה מצב - לא יעזרו דבריך ואתה סתם תיקח ללב וחבל.
לא תמיד יש מה לעזור. תגיד עליו פרק תהילים ותיתן לאלוקים לנהל את העולם שלו. השב

גלית צפון 10 מרץ 2010

שלום וברכה.
אכן נושא בעייתי, במיוחד בימינו, אם פונים לאדם הלא נכון ברחוב אפשר להיהרג. אבל לגופו של עניין, בעיני ההצעה הכתובה בסוף המאמר ראויה ביותר. הבעיה היא שבעת מבחן לפעמים קשה לתפווס אומץ ולפנות לאדם שרגע לפני הפעיל אלימות כלפי ילד.
באמת דילמה קשה השב

אנונימי L.A. 10 מרץ 2010

מזעזע לקרא דברים כאלו, צדקת במעשיך. לא ניתן לעשות הרבה. האב היה יכול להתעלל בבנו יותר ואף לסכן את חיי הילד השב

שרה בני ברק 7 מרץ 2010

או לשני רגעים, או ליום, או לשבוע... ואולי היה האב חוסך מילדיו צעקה אחת...
מקרים כאלו מצריכים עזרה עמוקה יותר. לפעמים, עם כל הרצון הטוב, זה לא מתאים להגיע לאיש ולהוכיחו במילים נעימות.
לבעל מתעלל אתה לא מסביר מדוע מה שהוא עושה אינו נכון. אתה קורא לעזרה דחופה, עמוקה ומתמשכת יותר. השב