כתוב לנו
יום ראשון כ״ח אב ה׳תשע״ז / 20 אוגוסט 2017
Chabad Chassidus is an all-embracing world outlook and way of life which sees the Jew's central purpose as a unifying link between the Creator and His world. Written by the Alter Rebbe, the founder of Chabad, Tanya is the central text of Chabad Chassidus. It shows the reader a path to realizing their purpose and developing a deeper relationship with G-d. Choose from one of the two formats available: through Lessons in Tanya - a profound and clear explanation of the Alter Rebbe's writings, or through an audio class.

תניא

תניא

אגרת הקדש, סיום אגרת ח'

 דוא"ל

אגרת הקדש, סיום אגרת ח'

וככה ממש על דרך משל, כל מעשה הצדקה שעושין ישראל, עולה למעלה בבחינת "העלאת מיין נוקבין" לשרש נשמותיהן למעלה, -

שלכן זה דוקא הצדקה שיהודי עושה, שכן, כמו במשל, בענין של צמיחה, הרי מפני שבזרע או בגרעין שזורעים ישנו "מכוח הצומח", לכן יכול להיות מכך "העלאת מיין נוקבין" אל "כוח הצומח" שבארץ שממנו באה הצמיחה, כך גם בנמשל, בצדקה - בשעה שיהודי עושה צדקה וחסד, עולה הדבר, בתור "העלאת מ"נ" לשורש נשמתו, והחסד של נשמתו שנשתלשל מהחסד של הספירות העליונות (כפי שאומר רבנו הזקן בפרק ג' של החלק הראשון, שלכן יש בנשמה עשרה כחות, מפני שהם נשתלשלו מעשר הספירות) יש לו שייכות לחסד שלמעלה, שיהיה מכך "העלאת מ"נ" להמשיך את החסד שלמעלה, כפי שיסביר להלן. על כל פנים, החסד והצדקה שיהודי עושה, עולה למעלה בשורש הנשמה למעלה, הנקרא בשם "כנסת ישראל" -

שכן, זה המקור של נשמות ישראל, וכן גם מפני שהיא כונסת בתוכה האורות והגילויים של המדות - של "ישראל דלעילא" (שלמעלה), מבחינת "ז"א" (מדות) שבעולם ה"אצילות", ו - "שורש הנשמות, נקרא "אמא תתאה" -

המדריגה התחתונה בבחינת "אימא", בלשון הזהר, -

"בינה" נקראת "אימא עילאה", המדריגה העליונה ב"אימא", ו"מלכות" - "אימא תתאה", המדריגה התחתונה ב"אימא", ו -

כן נקרא "שכינה" בלשון הגמרא, -

מפני שהיא שוכנת בתחתונים", היא יורדת ושוכנת בנבראים התחתונים, הכלולה -

"כנסת ישראל" - מקור נשמות ישראל, כלולה מכל מדותיו של הקדוש-ברוך-הוא, ומיחדת בהן בתכלית, -

בהתאחדות הנעלה ביותר, וראשיתן היא מדת החסד. -

הרי, למדה זו של חסד שלמעלה, מגיעה "העלאת מ"נ" מהחסד וצדקה שיהודי עושה למטה - שכן, זה הרי שורש נשמתו, ומהחסד של שורש זה נמשך שתהיה בנשמה מדת החסד. ועל ידי העלאה זו -

שמדת החסד של הנשמה עולה לשורשה, בחסד שבשורש ה"מלכות", מתעורר "חסד ה'" ממש, -

שיימשך למטה "חסד ה"', שלמעלה מעלה מבחינת החסד שבשורש הנשמות, אלא זה "חסד ה"' ממש, שהוא חסד והתגלות שלמעלה מ"עולם", שהוא גלוי אורו יתברך, לירד ולהאיר למטה -

בעולם הזה, לנשמות ישראל, בבחינת גלוי רב ועצום בשעת התפלה על כל פנים. -

אם לא שתהיה ההתגלות תמיד, שתהיה על כל פנים בשעת התפלה. כי אף ש"לגדולתו -

ל גדולה שלו, שהוא השם בו נקרא "חסד ה"', אין חקר", -

מיכולת להשיג חסד זה וגדולה זו, עד ד"כלא קמיה כלא חשיבי" -

לגביו הכל נחשב לכלום, כיצד, איפוא, יומשך מהגדולה וחסד ה' להאיר לנשמה למטה בהתגלות של השגה? - הרי "במקום שאתה מוצא גדלתו, שם אתה מוצא ענותנותו", -

שדוקא מצד מדריגת ה" גדולה " ישנה העניוות וההשפלה, לרדת בהתגלות למטה מטה, כמים שיורדים כו'. -

ממקום גבוה לנמוך, שכך הרי גם החסד שלמעלה דומה למים, שגם הוא בא בהתגלות למטה מטה, לנשמה בגוף בעולם הזה. וזהו שכתוב: "זרח בחשך אור לישרים, חנון ורחום וצדיק", דעל ידי שהאדם "חנון ורחום וצדיק", "צדקות אהב" -

הוא עושה צדקה בחסד ואהבה, גורם לאור ה' שיזרח לנשמתו המלבשת בגופו, -

זה נקרא להאיר בחושך, העומד -

הגוף שעומד בחןשך, שהוא משכא דחויא. -

הגוף נקרא "משכא דחויא" (עור הנחש), הרי הוא במצב של חושך המרוחק מאור אלקי ומהתגלות - יזרח ויאיר בנשמה הנמצאת בגוף זה אור מהוי'. וזה נקרא בשם "ישועה", כד אתהפכא חשוכא לנהורא. -

כאשר החושך נהפך לאור, כמו ישועה הבאה אחרי שלפני זה היתה צרה ר"ל, כך היה לפני זה חושך והוא נהפך לאור - הרי זו ישועה. וזהו -

אחרי "זורע צדקות", אומרים שהשכר לכך הוא "מצמיח ישועות", שישועה זו צומחת מזריעת הצדקה שזורעין בארץ העליונה, "ארץ חפץ", היא השכינה וכנסת ישראל, -

מקור נשמות ישראל, שנקראת כן על שם שמתלבשת ב -

נבראים תחתונים להחיותם, כמו שכתוב: "מלכותך -

בחינת ה"מלכות" היא מלכות כל עולמים". -

מקור כל העולמות, וב"ארץ" זו נזרעת הצדקה שיהודי עושה, ומכאן באה הצמיחה - ההתגלות האלקית המאירה לו בשעת התפלה. ובפרט מן הפרט, -

ובמיוחד, כשזורעין -

צדקה, בארץ הקדש התחתונה -

בארץ ישראל, בדרך כלל זה נעשה על ידי כל המצוות, שכל המצוות נקראות בשם "צדקה", "וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת", במיוחד נעשה הדבר על ידי מצות צדקה ממש, ובפרט מן הפרט נעשה הדבר כשזורעים צדקה בארץ הקודש למטה, בארץ ישראל, כשנותנים צדקה להחזקת העוסקים בתורה ועבודה בארץ ישראל, המכונת -

ארץ הקודש שלמטה, ארץ ישראל, מכוונת כנגדה -

כנגד הארץ העליונה, ממש, ש -

אז הזריעה -

של הצדקה, נקלטת תכף ומיד בארץ העליונה, בלי שום מניעה ועכוב בעולם, מאחר שאין שום דבר חוצץ ומפסיק כלל בין "ארצות החיים", -

ארץ החיים שלמעלה, מקור הנשמות, וארץ החיים שלמטה, ארץ ישראל, כי "זה -

מקום המקדש שבארץ ישראל, שער השמים" ; מה שאין כן בחוץ לארץ, -

שם ישנם ענינים שיש בהם משום מניעה ועיכוב לקליטת זריעת הצדקה בארץ שלמעלה, ודי למבין:


Published and copyright by Kehot Publication Society, all rights reserved.